ת״א 6553-06-13ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ׳ בנק הפועלים בע״מ בית משפט

שם בית המשפט
מחוזי (ת"א)
שם השופט
מ' אגמון גונן
החלטה מיום
07/08/13
נושא פסק הדין
התערבות תאגיד בנקאי בפעילות החשבון
תמצית פס"ד
תמצית: בקשה למתן צו מניעה זמני ולהורות לבנק להמשיך לכבד את פעילותה של המבקשת בחשבון הבנק המתנהל אצלו ללא הגבלות.
המבקשת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום ניכיון השיקים, ומורשת להעניק שירותים שונים בהתאם לסי 11(ג) לחוק איסור הלבנת הון. למבקשת חשבון בנק המתנהל בבנק הפועלים ולפי הנטען היא מדווחת על פעילותה לגופים הרלוונטיים.
לאורך התקופה של חצי השנה האחרונה, מנע הבנק לסירוגין פעולות מסוימות מהמבקשת, כגון הגבלת/איסור משיכת מזומנים מחשבונה, הגבלת על הפקדת שיקים ומשיכת מזומנים כנגד העברות לחשבון. זאת ללא התראה או הסדר מובנה עימה.
טעמת המבקשת: לטענת המבקשת, מכוח ס׳ 2 לחוק הבנקאות(שירות ללקוח), התשמ״א – 19811 (להלן:׳׳חוק הבנקאות״), חלה חובה על הבנק להעניק למבקשת את מלוא השירותים נשוא הבקשה, אלא במקום בו יש לבנק ״טעמים סבירים" לסירובו. לטענתה, מניעת פעולות שגרתיות בחשבון, תוך ״המטרת״ הוראות בלתי מנומקות ותוך שנמנעת זכות הטיעון, לא תיתכן כסבירה. עוד נטען כי חובת האמון והגילוי מטילות על הבנק גם את החובה לפרט בדקדוק בגין אילו עילות קיבל החלטותיו ועל מה הן נסמכות וכי התנהלות הבנק במקרה זה לא רק בלתי סבירה, אלא גם בלתי חוקית. הבנק אינו רשאי לשים עצמו בנעלי המחוקק או בנעלי רשם שירותי המטבע, היות והמבקשת מחזיקה ברישיונה, אין לבנק זכות להתערב.
טענות הבנק: בתגובת הבנק נטען, כי החלטתו להטיל מגבלות על ניהול חשבון המבקשת נבעה מכך שהתעורר חשש ממשי, מגובה בראיות, כי המבקשת ניהלה את החשבון בניגוד לתנאי רישיונה ולהוראות חוק איסור הלבנת הון. עוד נטען כי המבקשת מבצעת פעולות של פדיון שיקים, להבדיל מניכיון שיקים שהיא הפעילות המותרת לה, וזאת אף לגורמים החשודים בפלילים, וכי חשבונה של המבקשת שימש כ"צינור״ להעברת כספים לגורמים שונים. המבקשת מתחמקת מחובת הדיווח באמצעות ביצוע הפקדות נמוכות, וכן נטען כי בוצעה עסקה סיבובית עם נותן שירותי מטבע אחר. המגבלות על חשבון המבקשת היו מתבקשות, ומתונות ביחס לצעד של סגירת החשבון. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק באופן מובהק היות ולמבקשת חשבון נוסף בבנק אחר, בו היא יכולה לנהל את פעילותה. קבלת הבקשה כמוה כמתן גושפנקא למבקשת להמשיך ולפעול תוך הפרת הוראות הדין ביחס להלבנת הון.
ביהמ"ש קובע:ביהמ"ש מקבל את טענות המבקשת בהתייחסותו למבחנים למתן סעד זמני: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות בין הצדדים.
סיכויי התביעה: ס'2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות מסמיך את הבנק לסרב לשירותים המנויים בו בתנאי שמדובר בסירוב סביר, כאשר נטל ההוכחה לסירוב מוטל על הבנק. פעילותו של הבנק מוגדרת בחקיקה נרחבת, ולמעשה, במקביל לפעילותו העסקית, מבצע הבנק מגוון תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו על פי דין. מכאן, שעל מנת לעמוד על סיכויי התביעה, יש לברר האם היה לבנק יסוד סביר להניח, כי המבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד בו החליט על הטלת מגבלות על חשבונה.
עדותו של מנהל המבקשת הייתה מפורטת וגלויה, ומגובה במסמכים. טענות הבנק נטענו בעלמא וללא גיבוי ואסמכתאות, ואף ללא בדל של ראיה לטענות. יותר מכך, המסמכים והאסמכתאות מהמבקשת הוגשו לבנק שעה שזה העלה את חששו בנוגע לפעילות בלתי חוקית בחשבון המבקשת.
משלא נמצא ממש בטענות הבנק, לקיומן של "נורות אזהרה המעידות כי הפעילות בחשבונה של המבקשת קשורה בהלבנת הון", הרי שלא היה לבנקיסוד סביר להניח כי מתבצעת פעילות כזו.בנוסף, נציג הבנק לא הבהיר את הסיבה בשלה הטיל הבנק את המגבלות. אםמדובר בפעילות שכלל אינה חוקית,היה עליו לאסור עליה בכלל או לפנות לרשויות, וודאי לא להטיל מגבלות או להפנות פעילות כזו לבנק אחר.
לאור האמור, הוכיחה המבקשת סיכויי תביעה גבוהים.
מאזן הנוחות: מאחר והוכח, לכאורה, כי לבנק לא היה יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד הרלוונטי, נוטה המאזן באופן מובהק כלפי המבקשת. אך גם לו כפות המאזניים היו מעויינות, הרי שמאזן הנוחות היה נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת.
המבקשת מנהלת חשבון בבנק מיום 7.2.11 ועד ליום 24.1.13 לא העלה הבנק טענות כלשהן בנוגע לפעילות בחשבון. גם לאחר שהבנק הודיע על כוונתו להטיל מגבלות על חשבון הבנק, הוא חזר בו מכוונתו, לאחר קבלת הבהרות, והמבקשת המשיכה לנהל את חשבונה ללא מפריע וללא מגבלה עד ליום 19.6.13. בנסיבותאלה, אין סבירות שייגרם לבנק נזק משמעותי ממתן הצו ומהמשך הפעילות בחשבון הבנק עד להכרעה בהליך העיקרי. מנגד, טוענת המבקשת כי אי מתן הצו יגרום לקריסתה מכיוון שמשמעותו הפסקת מרבית פעילותה בחשבון. טענה זו לא נסתרה על ידי הבנק, כאשר טענת הבנק בדבר האפשרות של המבקשת להמשיך את פעילותה בחשבון הנוסף שהיא מנהלת בבנק הבינלאומי אינה מעשית, לנוכח העובדה שחשבון הבנק הנוסף מתנהל בסניף באשדוד ואילו משרדה של המבקשת מצוי באור יהודה. לאור האמור, שיקול מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקשת.
אמנם, ככלל, ההלכה היא כי אין ליתן סעד זמני החופף בעיקרו לסעד הסופי המתבקש. עם זאת, במקרה זה הבהירה המבקשת כי אם ימשכו המגבלות שהטיל הבנק על חשבונה, יגרמו לה נזקים משמעותיים אותם ניתן יהיה למנוע באמצעות צו המניעה. במקרה כזה הסעד הזמני עוסק בתקופה הקרובה, ואילו הסעד העיקרי בחובות הבנק בהמשך יחסיו עם המבקשת. מה גם שבענייננו אין המדובר בצו עשה שמטרתו לשמור את המצב הקיים, כי אם בצו עשה שמטרתו לשמור על המצב הקיים.