אליק לדר ויעקב סברדליק, שני מנהלים בדסק הרוסי בסניף הירקון של בנק הפועלים, הואשמו בשתי פרשות, פרשת קציב ופרשת חייט, כי פעלו יחד עם לקוחותיהם בכך שאפשרו להם להסתיר פעילות בהיקף מיליוני דולרים בחשבונותיהם, ולא דיווחו עליה כפי הנדרש לרשות לאיסור הלבנת הון.
לטענת התביעה בפרשת קציב, פיוטר קציב היה בבחינת "נהנה" בחשבונות בנק שנפתחו עבור חברות אוף שור אשר היו בשליטת בנו, דניס, למרות שהוא לא פעל בהם בגלוי ולא נתן הוראות בנוגע אליהם לנאשם 1 או לעובדי הבנק האחרים. התביעה טוענת, כי נאשם 1 היה מודע לרצונו של פיוטר להסתיר את היותו בעל חשבונות ו/או נהנה בחשבונות בסניף, ומכיוון שרצה שפיוטר ישתמש בשירותי הבנק, פעל יחד עמו ועם בנו דניס כדי לרשום את הבן דניס כנהנה בחשבונות ולהסתיר את היותו של פיוטר הנהנה האמיתי בחשבונות אלה.
לטענת התביעה בפרשת חייט פתחו הנאשמים חשבונות עבור מר הרץ ורשמו אותו באופן כוזב כבעל שליטה ו"נהנה" יחיד בחשבונות, תוך הסתרת העובדה כי בוריס חייט היה ה"נהנה" האמיתי בחשבונות. על פי הנטען, היה מר חייט זקוק להלוואה לצרכי חברה שבבעלותו ברוסיה, וכדי להסתיר את העובדה שמקור כספי ההלוואה בחשבונות השייכים לו, ביקש ממר הרץ לפתוח חשבונות על שמו, ודאג להעברת כספי ההלוואה של מר הרץ דרך חשבונות הנאשמים, עובדי הבנק. הם הואשמו שבצוותא עם מר הרץ ועם מר חייט, פעלו ברכוש ומסרו מידע כוזב, כדי שלא ידווח לרשות הלבנת הון או כדי לגרום לדיווח לא נכון. הנאשמים אומנם העבירו במקרה זה לרשות לאיסור הלבנת הון דיווח על פעולה בלתי רגילה, אך נטען כי בדיווחם הם לא ציינו במכוון את שמו של חייט ואת העובדה שההעברה לרוסיה נעשתה עבורו, וכי הכספים שהועברו מחשבונותיו של הרץ לרוסיה הם למעשה כספיו של חייט, אשר בקשו להעביר כספים לחברה שבבעלותו.
בית המשפט, אשר מבטל את כתב האישום על בסיס טענת "הגנה מן הצדק" וגם מזכה את הנאשמים לגופו של עניין, קובע
1. כתב אישום זה הוגש מבלי שניתנה להגנה הזכות לעיין בכלל חומר החקירה, והדבר מהווה מעשה פגום היורד לשורש סמכות כתב האישום. הדבר מקבל משנה תוקף במיוחד כאשר אלפים רבים של מסמכים לא הועמדו לרשות ההגנה, תוך גרימת פגיעה ממשית ביכולת הנאשמים לקיים את הגנתם.
2. התנהגות המדינה הינה התנהגות נפסדת, אשר פוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, ועל טענת "הגנה מן הצדק" להתקבל.
3. מהחוק עולה, כי "נהנה" בחשבון אינו דווקא מי שרשום כבעל שליטה בחשבון, אלא מי שהחשבון מוחזק לטובתו ו/או בכוחו לבצע או לכוון פעולות בחשבון. במצב שכזה, אדם יהיה בבחינת "נהנה" בחשבון גם אם פעולותיו אינן גלויות, אך הוכח שהכספים בחשבון מוחזקים עבורו ולטובתו.
4. בעניין פרשת קציב התקבלה טענת ההגנה, לפיה הועברו הכספים לחשבונות שבהם נרשם הבן, דניס, כנהנה, משום שהאב, פיוטר, היה קורבן לניסיון סחיטה. בית המשפט קובע כי לא ניתן לקבוע כי טענת ההגנה של הנאשם – לפיה ניסיון סחיטה הוא זה שהוביל את פיוטר קציב להעביר את החשבונות לבעלותו ולשליטתו של בנו דניס – נתפרה לצורך קו ההגנה של הנאשם, גם מכיוון שמהאזנת סתר עולה שהנאשם ופיוטר שוחחו לגבי אירוע הסחיטה בזמן אמת.
5. פיוטר ניתק קשר ושליטה מהחשבונות החדשים הללו, ומרגע ניתוק הקשר לא ניתן לקבוע כי הוא בבחינת "נהנה" באותם חשבונות. כמו כן, העובדה שהחשבונות החדשים שבבעלותו ובשליטתו של דניס פועלים עד היום, מבלי שהמדינה ביקשה להוסיף את פיוטר כנהנה, משקפת הסכמה מכללא של רשויות הבנק ושל המדינה, כי דניס הינו בבחינת ה"נהנה" היחיד בחשבונות החדשים.
6. הנאשם עדכן את הבנק באמצעות הממונים עליו בהתרחשויות, ולאחר שעשה זאת לא ניתן להניח כי העלה על דעתו שמדובר בפתרון שאינו לגיטימי ושאינו מתיישב עם נהלי הבנק ונוגד את החוק.
7. בית המשפט קובע, כי לא הוכח בפניו שפיוטר קציב היה בבחינת "נהנה" בחשבונות הבנק החדשים, וכי הנאשם לא ראה בפיוטר קציב בבחינת "נהנה" בחשבונות החדשים, שכן הוא לא סבר שפיוטר או אחד מבני משפחתו מבקשים להסתיר את זהותו ו/או למנוע דיווח לרשויות. בית המשפט מוסיף, כי הנאשם פעל כרגיל ובשקיפות, וללא כוונה לדווח דיווח כוזב לבנק או לרשות מרשויות המדינה.
8. לעניין פרשת חייט, השאלה הייתה האם חייט הינו בבחינת "נהנה" בחשבונות שנפתחו לטובת הרץ, בהם נרשם הרץ כ"נהנה" יחיד. "נהנה" בחשבון בנק אינו דווקא מי שרשום כבעל שליטה בחשבון, אלא הוא מי שהחשבון מוחזק לטובתו ו/או בכוחו לבצע או לכוון פעולות בחשבון במישרין או בעקיפין.
9. עד היום לא קיימות הנחיות ברורות, אלו פרטים צריכים להיכלל בדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון אודות החשבון המדווח, כאשר כל עובד ממלא את הדיווח לפי הבנתו ושיקול דעתו.
10. בית המשפט קובע, כי הנאשמים העבירו לרשות דיווחים על פעולה בלתי רגילה במקרה זה, בהתאם לחוק ולנוהל. על אף שייתכן שהדיווחים היו צריכים להיות מנוסחים בצורה בהירה ומפורטת יותר, לא ניתן לקבוע כי הדיווחים הללו הינם דיווחים אשר מסתירים מידע, על בסיס ההנחיות שהיו קיימות בתקופה דאז.
11. בית המשפט קובע, כי הנאשמים פעלו על פי נהלי הבנק בשיתוף עם פקידים אחרים ותחת עיני הממונים עליהם בשקיפות ובנאמנות, מבלי שהייתה להם כוונה ו/או מחשבה להסתיר נתון מהבנק או מרשויות המדינה. הנאשמים לא סברו, בשום שלב, כי חייט הינו "נהנה" בחשבון ו/או הרץ הינו "איש קש". לאור כל זאת, בית המשפט קובע כי יש לזכות את הנאשמים מהמיוחס להם גם לגופו של ע
