כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, הלבנת הון (סעיף 3(א) וסעיף 4), וכן עבירות על חוק המע"מ וחוק הבלו.
על פי האישום הראשון – המיוחס לנאשמים 3-1, בחודש ינואר 2001 הקימו הנאשמים 1 ו 2 את נאשמת 3, חברה פרטית שנרשמה כעוסק מורשה, כעוסקת בייצור ושיווק חומרי ניקוי ומדללים. הנאשמים פנו למנהל המכס והבלו בבקשות לאישור לרכישת דלק מסוג נפטא בפטור מתשלום בלו, תוך שהם מצהירים כי החברה עוסקת בייצור מדללים וממיסים לתעשייה ועושה שימוש בנפטא לצורך מטרה זו. לאור הצהרתם, קיבלה החברה אישור לצורך רכישה בפטור מתשלום בלו. הנאשמים עשו שימוש בפטור זה, ורכשו כ- 13,084,979 ליטר נפטא, כאשר זו לא שימשה למטרות הפטור, והנאשמים מכרו ממנה, בין היתר, לארגון פשיעה.
עפ"י התוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, מהווה עבירת קבלת דבר במרמה עבירת מקור; עפ"י הגדרת רכוש אסור בחוק איסור הלבנת הון, הנפטא שרכשו הנאשמים בפטור מתשלום בלו וכספי הבלו שנשארו במרמה בידיהם מהווים רכוש אסור;
במטרה להסוות את הרכוש האסור ואת הפעולה שעשו בו הוציאו הנאשמים חשבוניות מס כוזבות בסך של 22,852,854 ₪ לפקודת לקוחות וירטואליים, לפיהם הם מוכרים חומרים, אותם ייצרו באמצעות הנפטא שרכשו, לערבים תושבי השטחים. במציאות ובפועל, חשבוניות אלה כאמור שימשו אך ורק להלבנת הרכוש האסור;
הנאשמים הורשעו בעבירות הבאות:
א. על כך שהציגו מצג שווא בפני מנהל המכס והבלו כאילו הם פועלים בהתאם לאישורים שקיבלו לרכישת נפטא לצורך ייצור מדללים בפטור, בעוד שבפועל, 70% מהנפטא שרכשו נמכר על ידם לארגון פשיעה וללקוחות נוספים. הנאשמים משכו, תוך שימוש בפטור שניתן להם, כ- 13 מליון לי' נפטא, שווי הבלו שנחסך הוא 28 מליון ₪, ולאור זאת סך של 20 מליון ₪ הינו שווי מס הבלו שנחסך מקופת המדינה שלא כדין.
ב. על כך שהצהירו הצהרה שקרית למנהל המכס, וקבלת הפטור כתוצאה מכך מהווה עבירה של קבלת דבר במרמה, המהווה עבירת מקור לענין חוק איסור הלבנת הון.
ג. הוצאת חשבוניות מס כוזבות, לאנשים וירטואליים שמהן עלה כביכול כאילו נאשמת 3 מכרה מדללים וממיסים שיוצרו באמצעות הנפטא שרכשו בפטור, וכדי להסוות את מהות העסקה, הוציאו הנאשמים חשבוניות כוזבות בין החודשים פברואר 2004 – אפריל 2005, בסכום של מעל 22 מליון ₪, כאשר נקבע מחמת הספק כי רק 30% מפעילות החברה היתה על פי תנאי הפטור, ועל כן סך הרכוש האסור דהיינו מניעת הבלו המגיע למדינה עומד על סכום הקרוב ל- 16 מליון ₪.
לאור זאת הורשעו הנאשמים 1, 2, 3 בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סע' 415 לחוק העונשין, פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, זהות בעלי הזכויות בו או מיקומו, תנועותיו או עשיית פעולה בו לפי סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בסכום של כ- 16 מליון ש"ח, וכדי להסוות את פועלם הוציאו חשבוניות שלא ייצגו עסקאות אמת. כמו כן הורשעו בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סע' 4 לחוק איסור הלבנת הון, ובעבירות של מסירת הצהרה בלתי נכונה לפי סע' 26(א) לחוק הבלו על הדלק.
עפ"י האישום השני – המיוחס לנאשמים 1,2,4, בחודש דצמבר 2003 הקימו נאשמים 1 ו 2 את נאשמת 44, חברה פרטית שנרשמה על ידם כעוסק מורשה, כעוסקת במכירה קמעונאית של דלק. הנאשמים 1 ו- 2 היו בעלי המניות העיקריים ומנהליה בפועל של החברה.
בתקופה שבין אוגוסט 2004 לחודש דצמבר 2004, קיבלו הנאשמים חשבוניות פיקטיביות מ-2 חברות. הנאשמים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהח"ש של החברה, וניכו את מס התשומות הנובע מהן בדיווחיה התקופתיים, מתוך כוונה להקטין את תשלום המס של החברה.
במסגרת האישום השני, הורשעו הנאשמים על כך שלא ביצעו עסקאות אמת בינם לבין שתי החברות, והחשבוניות שהתקבלו אצל הנאשמים ע"ש חברות אלה הינן חשבוניות כוזבות שנרשמו בספרי החברה במטרה להתחמק מתשלום מס. המס שנחסך עומד ע"ס של כ- 273,000 ₪, ובגין זאת הורשעו הנאשמים 1, 2, 4 בעבירות בניגוד לסע' 117 (ב)(5) ו- 117 (ב)(6) לחוק מע"מ.
בית המשפט קובע –
א. מדובר בהיקף עבירות עצום ורב שהשתרע על פני תקופה ממושכת.
ב. טענת הסניגור כאילו עיקר העבירה שביצעו הנאשמים הינה בניגוד לחוק הבלו אינה נכונה. חוק זה שימש להם כמכשיר בלבד לצורך ביצוע עבירת מרמה גדולה של הונאת המדינה בסכום של כ- 16 מליון ₪, אותו קיבלו במרמה כתוצאה מההצהרה הכוזבת (לפיה הם משתמשים בנפטא שרכשו לייצור מדללים, בעוד שבפועל מכרו לפחות 70% מהנפטא שרכשו). אלמלא הצהרה זו, היה עליהם לשלם את הסכום של 16 מליון ₪ למדינה. העבירה העיקרית היא עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שהיא עבירת המקור לצורך חוק איסור הלבנת הון.
ג. הנאשמים פעלו בצורה מתוחכמת ויצרו מערך של הוצאת חשבוניות כוזבות כדי לבסס את טענתם כאילו הם מוכרים מדללים שייצרו. בפועל, מכרו נפטא לארגון פשיעה וללקוחות שונים ולא השתמשו בו לצורכי הפטור שקיבלו. העובדה שהחשבוניות הכוזבות יצרו חיוב במס שאותו שילמו הנאשמים, הינה חלק ממסכת המרמה שיצרו הנאשמים כדי להסוות את פעולותיהם האמיתיות, ויש בכך כדי להחמיר ולא להקל.
ד. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן חמורות. לא מדובר בעבירה כלכלית גרידא של אי העברת תשלומים המגיעים למדינה, שמשמעותה למעשה גניבת מליוני ₪ מהמדינה לטובתם האישית, אלא גם עבירה פלילית של קבלת דבר במרמה ושימוש בחשבוניות כוזבות כדי להסוות את המרמה.
ה. ביהמ"ש דוחה את טענת הסניגור כי אם ראש ארגון הפשיעה, אבי גבאי, לו מכרו הנאשמים את הנפטא נידון ל- 7 שנות מאסר (נידון בגין עבירות חמורות של פעילות בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, עבירות בניגוד לחוק מאבק בארגוני פשיעה, פקודת מס הכנסה, וחוק מע"מ) הרי חלקם של הנאשמים קטן בהרבה ולכן עונשם צריך להיות נמוך בשיעור ניכר. הנאשמים לא הואשמו כחלק מארגון הפשיעה, והעבירות שביצעו הן עבירות עצמאיות. לפיכך, אין כל קשר בין העונש שנגזר על הנאשמים בארגון הפשיעה לבין העונש הראוי לנאשמים (הקשר היחיד לארגון הפשיעה הוא מכירת הנפטא לארגון זה דווקא ולא ללקוחות אחרים). כמו כן, אין ללמוד דבר מעונש המוטל במסגרת הסדר טיעון על רמת ענישה ראויה. אין ספק כי אילו הורשעו לאחר שמיעת ראיות, העונש הראוי לנאשמים בארגון הפשיעה היה כבד בהרבה מזה שנגזר.
ו. בענייננו ניהלו הנאשמים משפט, ברובו משפט סרק.
ז. הנסיבות שפורטו, ההיקף העצום של הרכוש שהנאשמים ביצעו בו מרמה וכתוצאה מכך השיגו סכומי כסף ניכרים, התחכום הרב בביצוע העבירה, תוך הסוואת המרמה והוצאת חשבוניות כוזבות (דבר שמתבטא גם באישום השני), כאשר הנוהג של שימוש בחשבוניות כוזבות אינו זר לנאשמים – מחייבים לגזור על הנאשמים עונש חמור שיהיה בו גם ענישה ובעיקר יהיה בו משום הרתעת העבריינים הפוטנציאליים.
גזר הדין נאשמים 1, 2 – 6 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר ע"ת; קנס בסך חצי מליון ₪ – ביהמ"ש מציין שהתחשב לענין גובה הקנס, בעובדה שעומדת בקשה לחילוט רכוש שנדונה בהליך אזרחי.
גזר דין נאשמות 3, 4 – נאשמת 3 – קנס בסך מליון ₪ בגין האישום הראשון; נאשמת 4 – קנס בסך 200,000 ₪ בגין האישום השני;
