כנגד הנאשם, אשר עסק במתן הלוואות בשוק האפור, הוגש כתב אישום המייחס לו שותפות בגניבת כספים מהבנק למסחר ומלקוחותיו, כמבצע בצוותא עם אתי אלון ועופר מקסימוב. עפ"י הנטען, הנאשם אשר הלווה למקסימוב כספים, היה שותף לגניבת כספים בהיקף של כ- 14 מיליון ₪ מהבנק למסחר, שניתנו לו לצורכי החזר ההלוואות שנטל ממנו מקסימוב.
הוא הואשם, בין היתר, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק.
הוא זוכה מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד וגניבה בידי מורשה, לאחר שבית המשפט מצא כי לא ידע שמקור כספי ההחזרות שקיבל באמצעות אלון הוא בגניבת כספי הלקוחות בבנק.
בנוסף הורשע הנאשם בעבירות זיוף של מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועשיית פעולה ברכוש אסור.
עבירות הזיוף והמרמה בהן הורשע הנאשם מתייחסות ל- 16 שיקים בנקאיים בסכום כולל של כ- 6.5 מיליון ₪ שקיבל מאלון כחלק מהחזר חובות אחיה. הנאשם זייף את חתימות ההיסב על גבי השקים והפקיד אותם בחשבונות קש, שנוהלו תחת פיקוחו. בגין פעולותיו בשקים אלה הורשע גם בעשיית פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון.
בנוסף, הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בעבירות של העלמת הכנסה בהיקף של כ- 1.3 מיליון ₪ והתחמקות מתשלום מע"מ בהיקף של 236 אלף ₪, אי הוצאת חשבוניות מס, אי ניהול פנקסי חשבונות ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה.
בית המשפט קובע:
היסוד הנפשי הנחוץ לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 4 לחוק הוא ידיעה (מבלי לכלול בה עצימת עיניים) של נאשם כי אכן הפעולה שעשה היא ברכוש אסור.
במקרה זה, הנאשם ידע כי הוא פועל ברכוש אסור. הנאשם ידע כי מקור הכספים אותם הוא קיבל הוא בשקים בנקאיים, שכן זייף במו ידיו את חתימת ההיסב על גבם, ולפיכך ידע, במיוחד לאחר שהציג מצג כוזב לפקידי הבנק, כי הוא פועל ברכוש אסור.
בית המשפט דוחה את טענת הנאשם כי לא ידע על החוק, וקובע כי אין זה סביר כי אדם כה פעיל בשוק האפור לא ידע על כך. כמו-כן מציין בית המשפט את פעולות הפיצול בהן נקט הנאשם כהוכחה לידיעתו אודות החוק.
לעניין העונש – בית המשפט קובע כי העבירות בהן הורשע הנאשם אינן בגדרן של עבירות הלבנת ההון החמורות שבגינן נחקק החוק ועל מנת למנען הוקמו מנגנוני הפיקוח והבקרה של תנועות ההון.
בית המשפט מקבל את טענת הנאשם לפיה אין דינם של כספים שהושגו בעבירה, כמו כספי סמים או כאלה שהושגו בעבירות אחרות, כדינם של כספים המוחזקים כדין אך בוצעו בהם עבירות המרמה והזיוף כמו במקרה זה. יחד עם זאת ביהמ"ש קובע כי הנאשם ראוי לעונש ממשי לנשיאה בפועל ולרכיב ענישה כלכלי משמעותי.
לענין החילוט – נקבע כי תכליתו של החילוט אינה עונשית כי אם "הוצאת בלעו של גזלן מפיו". מכיוון שהנאשם חשב כי מקור הכספים הוא חוקי, בלעו של הגזלן במקרה זה הוא רק הרווח שהפיק מכספים אלה. אולם עפ"י תכלית החוק אי אפשר להסתפק בחילוט רווחיו של העבריין בלבד. גם אם סבר כי מקור הכספים חוקי, צריך לתת ביטוי לביצוע העבירה עפ"י החוק באמצעות החילוט. היקף החילוט נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, והוא קובע כי חילוט מתוך סך הכל הכספים שלגביהם הורשע הנאשם בעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, ולא רק מרווחיו, הוא היקף החילוט הראוי בנסיבות העניין.
