הנאשם, סגן מנהל בסניף מרכנתיל ברמלה והאחראי על הלבנת הון בסניף, הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון לפי סעיף 3(ב) לחוק.
הנאשם 1 הודה כי בתקופה הרלוונטית פעל בצוותא עם נאשם 2, נותן שירותי מטבע, במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, כאשר נאשם 1, בתפקידו כסגן מנהל הבנק ואחראי על מילוי חובות הסניף, נמנע מלדווח לרשות על פעולות שנעשו בחשבונות נאשם 2 ובחשבונות שבשליטתו.
נאשם 2 ביקש להפקיד סכום של כ- 12,907,681 ₪ בחשבונות שבשליטתו ולמשוך כספים מחשבונות אלה מבלי שפעילותו זו תדווח לרשות. נאשם 2 פעל בנדון ביחד עם נאשם 1 כאשר הוא פותח שלושה חשבונות בסניף באמצעות אנשים המקורבים לו ועל שמם, למרות שהיה ידוע לנאשם 1 שנאשם 2 שולט שליטה מלאה בחשבונות אלה. נאשם 2 הפקיד בחשבונות אלה סך של למעלה מ 7,000,000 ₪ כאשר שלושת בעלי החשבונות חותמים על הצהרות כוזבות לפיהם הם הנהנים היחידים בחשבונות, וכאשר בכל אותה עת נאשם 1 יודע אודות עובדה זו, ואינו מדווח על כך כמתחייב.
בנוסף לשלושת החשבונות האלה, פעל הנאשם 2 בסניף בשני חשבונות נוספים כאשר כל אותה עת הוא מפצל הפקדות כספים במזומן בין החשבונות השונים, כך שכל הפקדה תהיה נמוכה מסף הדיווח, בעוד שסך כל ההפקדות גבוה מסף הדיווח, וכאשר הפיצול נעשה לעיתים באותו יום ולעיתים במועדים סמוכים.
נאשם 1 הכיר היטב את חובות הדיווח החלות על תאגיד בנקאי, וייעץ לנאשם 2 איך לפצל את ההפקדות והמשיכות, בכדי למנוע דיווח לרשות, בידעו שעל פי נהלי הבנק וסעיף 6(ב) לצו הבנקים, מי שאינו בעל החשבון או מורשה חתימה או מיופה כח בחשבון, אינו רשאי למשוך מזומנים מהחשבון אלא לאחר זיהוי המושך ורישומו, אך על מנת לאפשר לנאשם 2 למשוך כספים במזומן מהחשבונות הנ"ל שהיו על שם מקורביו, אף שנאשם 2 לא היה בעל חשבונות אלה, ולא היה מורשה חתימה בהם או בעל ייפוי כוח, יצר נאשם 1 מצג כוזב לפיו בעלי החשבונות הם שמבצעים את פעולות המשיכה וההפקדה בחשבונות.
למרות שנאשם 1 ידע שנאשם 2 מנהל את עסקיו באמצעות החשבונות הנ"ל, ידע שהוא מפצל את ההפקדות והמשיכות כדי למנוע דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, ידע שבחשבונות אלה מתבצעות דרך קבע פעולות בלתי רגילות שנועדו לעקוף את חובת הדיווח, ידע שפעולות אלה בלתי אופייניות למקורבי נאשם 2 שנרשמו כבעלי החשבונות, ידע שהפעולות מבוצעות על ידי מי שאינו בעל החשבון ובלא סיבה נראית לעין – הוא לא דיווח על כך.
לעניין העונש, הוסכם בין הצדדים שהתביעה תעתור לעונש מאסר של 9 חודשים, בעוד שב"כ הנאשם יעתור לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בנוסף, עתרה התביעה להטלת קנס כספי ומאסר על תנאי עפ"י שקול דעת ביהמ"ש.
בית המשפט קובע –
בית המשפט חוזר על החלטתו מיום 9/4/08, שם נקבע כי בעניין חובות דיווח – אין כל הבדל בין נותני שירותי המטבע לבין פקידי הבנק. פרשנות כאילו פקיד הבנק פטור מאחריות, מנוגדת לפרשנות המילולית של הסעיף ולפרשנות התכליתית של הסעיף והחוק. הסרת האחריות מפקידי הבנק תוביל בהכרח לאי עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו, תרוקן את הסעיף והחוק מתוכן ותהווה פתח להלבנת הכספים שאותם נועד החוק לאסור ולמנוע.
למרות שהמחוקק קבע עונש זהה בגין האיסור הקבוע בצד סעיפים 3(א) ו-3(ב)לחוק, ראוי שאבחנה שכזו תיעשה על ידי בית המשפט. דינו של מי שעבר על חוק איסור הלבנת הון תוך כוונה להסתיר דיווח על כספים שהושגו בפשע, לא ראוי שיהיה זהה לדינו של מי שמסתיר דיווח שכזה כשאין כל אינדיקציה למקור פסול של אותם כספים. במקרה זה לא נטען כי הנאשם ידע שמקור הכספים הוא בעבירה, או כי מקור הכספים בעבירה, ויש לתת לכך את המשקל הראוי בשלב העונש.
חקיקת החוק נועדה בעיקר למנוע הלבנת הון שמקורו בפשע, והאינטרס הציבורי שנקבע בעצם חיובו של תאגיד בנקאי באמצעות עובדיו לדווח לרשות, אמנם מצדיק את הרשעתם של אלה בדין, אך זאת מכוח האינטרס הציבורי שבהקלה על הרשות עצמה לפקח ולבקר על כל העברת כספים משמעותית בין חשבון לחשבון, ולא משום העובדה שמדובר בכספים שמקורם בפשע.
בשיקוליו לקולא, מתייחס ביהמ"ש, בין היתר, לנימוקים הבאים:
א. הנאשם עבר מסכת תלאות קשה מאד עם חשיפתה של הפרשה, בין היתר שיתופם של כלי התקשורת לפחות בשלב ראשון של חשיפת הפרשה. ביהמ"ש עיין בפרסומים וקובע כי אין בליבו ספק שהיה באלה כדי לפגוע פגיעה של ממש בנאשם ובמשפחתו.
ב. הודאתו של הנאשם לאחר תיקון כתב האישום ומחיקת האישום השלישי, תוך תיקון העובדות והוראות החיקוק באישום הראשון, מהווה נדבך בעל משקל משמעותי בשיקולי הענישה, כמו גם הנזק שנגרם לנאשם עקב הרשעתו, פיטוריו ממקום עבודתו, הנזק הכספי שנגרם לו, השחרת פניו בקרב סביבתו הקרובה, השינוי שחל באורח חייו של הנאשם שנאלץ להעתיק את מקום מגוריו, התחושה הקשה שליוותה את הנאשם ומשפחתו מעת חשיפת הפרשה ועד עצם הימים האלה. עניינו של הנאשם שונה מעניינם של נאשמים אחרים שעניינם נדון בגין עבירות דומות, משום מעמדו של הנאשם כסגן מנהל בנק שעבד בסניף כעשרים שנה, היותו בעל סמכויות רחבות שעל פיו נשק דבר, היותו האחראי על מילוי חובות הסניף לפי חוק איסור הלבנת הון וצו הבנקים, העובדה שהוא היה אמור להדריך את פקידי הבנק ועובדיו במילוי ההוראות, ופעילותו להטמיע אצל עובדי הבנק את החובות המפורטים בחוק ובצו.
