בשנים 1997 – 2005 עסק הנאשם בניכיון שיקים בהיקף של קרוב לחצי מיליארד ₪. הנאשם לא נרשם אצל רשם נותני שירותי מטבע, ונמנע מלדווח על פעולותיו לפקיד השומה ולמנהל מע"מ. הנאשם ביצע פעולות במטרה שלא יהיה דיווח לפי ס' 7 לחוק איסור הלבנת הון או כדי להימנע מדיווח כזה. כמו כן, ידע הנאשם כי בשל נסיבות אישיות לא יוכל להשיג את האישור הנחוץ מרשם שירותי המטבע,לפיכך פעל בסיוע אשתו להגיש בקשה לרישום באמצעות חברת "סמדר מימון והשקעות בע"מ" שבבעלות אשתו, ואשר הצהירה כי היא בעלת השליטה והמנהלת היחידה בחברה, בעוד שבפועל ידעו שניהם כי הנאשם הוא שינהל את החברה ויהיה הגורם הפעיל בה כנותן שירותי מטבע.
ביה"מ מרשיע את הנאשם בעבירת מתן שירותי מטבע ללא רישום לפי ס' 11 יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, בעבירת איסור הלבנת הון לפי ס' 3(ב) לחוק, ואת הנאשם ואשתו בניסיון לקבלת דבר במרמה לפי ס' 415 ו – 25 לחוק העונשין.
אישום ראשון – עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון:
במוקד האישום הראשון מצויה העבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה למנוע דיווח או לגרום לדיווח מוטעה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. על הנאשם, כמי שעסק בניכיון שיקים בפועל, חלו שלוש חובות: חובת רישום כנותן שירותי מטבע, חובת זיהוי פרטי מקבל השירות וחובת דיווח על פעולות שיקים מסכום של 500 אלף ₪ וניכוי שיקים במזומן מסכום של 50 אלף ₪.
הנאשם ביצע פעולות למניעת דיווח כגון פיצול שיקים מנוכים למספר שיקים נפרדים על מנת להפחית את סכומי ההפקדה, ופעולות לשם הסתרת פעילותו כנותן שירותי מטבע כמו שימוש בשמות של חברות שנכללו ברישומי לקוחותיה של חברה נותנת שירותי מטבע, ברישום שיקים וחשבוניות על שמן במקום על שמו הפרטי, שעה שמעשית היה הוא הלקוח.
הלבנת הון במחדלי דיווח – היסוד הנפשי:
תכליתה של ההוראה בדבר איסור הלבנת הון במחדלי דיווח היא ליצור חגורת בטחון שתעמוד בדרכו של מי שמבקש להלבין הון שהושג בעבירה. היסוד הנפשי מגולם בביטוי "במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7" . בעבירה התנהגותי מגולם היסוד הנפשי בשאיפה להשיג "מטרה" מסוימת. ה"שאיפה מתגבשת במקום שיש צפיות אובייקטיבית לכך שעל ידי הימנעות מדיווח תושג ה"מטרה" שלשמה מיועדת ההימנעות מדיווח – הלבנת הון. היות והוכחת ה"שאיפה" יורדת אל צפונות ליבו של אדם, ששופט בן אנוש אינו יכול לאתר, רשאי ביה"מ להישען על פסיפס של נסיבות שניתן לקשור אחת לשניה באופן המגבש מסקנה בטוחה לעניין קיומה של שאיפה למטרה בלתי חוקית.
ההיקף העצום של העסקאות שביצע הנאשם מצד אחד והעקביות של ניהולן תוך מחדליי דיווח מצד שני מלמדים כי העדר הדיווח לא היה מקרי או אקראי.
טענות הנאשם:
כי העובדה שהנאשם חטא לכללי הדיווח אינה מלמדת על התגבשות היסוד הנפשי של עבירת הלבנת ההון. חוק איסור הלבנת הון נועד לשים מחסום בדרכם של עבריינים המבקשים להלבין הון שהושג בפשיעה, ולכן עבירת הלבנת ההון תתגבש במחדלי דיווח רק כאשר לנגד עיני המבצע היתה מטרה לסכל את התגשמות תכלית החוק. ביו לקוחותיו של הנאשם לא נמצאו עבריינים שביקשו להלבין או להסתיר את פעילותם, והנאשם לא שיווה לנגד עינו כל מטרה של מניעת מידע מרשויות האכיפה על פעילות שתכליתה הלבנת הון עבריינית. לא מעט מפעולות הנאשם מלמדות על העדר תכלית של מניעת דיווח לפי חוק, לכך למשל היו שיקים שפוצלו בסכומים הגבוהים מ50 אלף ₪ כל אחד, וחלקם פוצו לאותו היום או לימים עוקבים – פעולות המצריכות דיווח ממילא. גם אם נניח כי אי ניהול פנקסים ואי הפקת חשבוניות נועדו להתחמקות מתשלומי מס, אין הדבר מצביע על "מטרה" או "שאיפה" לגרום לסיכול מהלכי דיווח כנדרש לפי חוק איסור הלבנת הון.
ביה"מ קובע:
החוק מעמיד שני ראשי חץ כנגד מלביני ההון, המגולמים בסעיף 3 לחוק. האחד הוא הגדרת עבירות הלבנת ההון בסעיף 3(א), והשני הוא פגיעה במנגנון המנהלי של אכיפה באמצעות הטלת חובות דיווח על נותני שירותים פיננסים. ענייננו סב על תיחום היסוד הנפשי של העבירה המגלמת את ראש החץ של פגיעה במנגנון הדיווח. לפי לשונו של סעיף 3, אין הבחנה בהקשר ליסוד הנפשי בין שני חלקי הוראות הדין. שתי העבירות הללו הינן "עבירות מטרה". ה"מטרה" היא שאיפה או רצון להשגת יעד שהוא מעבר לעצם הביצוע של אותן עסקאות. "מטרה" ניתן להוכיח בשתי דרכים, האחת היא דרך המלך של הצגת ראיות ישירות ונסיבתיות, והשנייה מסתייעת בחזקה מן הדין הקבועה בהוראות ס' 20(ב) לחוק העונשין – "כלל הצפיות". ביה"מ העליון קבע כי אין להחיל באופן גורף את כלל הצפיות על כל עבירות המטרה, אלא יש לבחון את תכולתו לענין העבירה הקונקרטית, כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו ותכלית החקיקה.
תכליתו של חוק איסור הלבנת הון מצדיקה את החלת הלכת הצפיות. בפס"ד תענך נקבע כי העבירה המוגדרת בס' 3(א) לחוק הינה עבירה התנהגותית המחייבת יסוד של מטרה, ונראה כי תכליתו של חוק איסור הלבנת הון מצדיקה את החלת הלכת הצפיות. היות וישנה זהות של היסוד הנפשי בהקשר של שתי העבירות הכלולות בס' 3, מכאן שכלל הציפיות החל על עבירה בס' 3(א) חל גם על עבירה המוגדרת בס' 3(ב).
התבוננות על מארג הראיות והנסיבות שהתבררו במשפט זה דרך אספקלריה של "כלל הצפיות" תוליך למסקנה שהוכח היסוד הנפשי הנדרש.
אצל הנאשם התקיימה מודעות בדרגה גבוהה של הסתברות שאופי הפעולות שלו המאופיינות במחדלי דיווח תגרום, הלכה למעשה, למחדלי הדיווח הגלומים בהוראות סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון.
גם אם נניח שכאשר ביצע הנאשם את פעולות ההסתרה לא היה לנגד עינו אלא הרצון להסתיר את מעשי העבירה האישיים שלו (עצם פעילותו כנש"מ לא מורשה והשתמטות ממס), ברור הוא שבשעה שפעל כך הייתה לו מודעות בפועל – לכל הפחות יש סבירות גבוהה להתקיימות מודעות בפועל – לכך שמחדליו יגרמו , הלכה למעשה, למחדלי דיווח על פי ס' 7 לחוק איסור הלבנת הון. המודעות או הסבירות הגבוהה להתקיימותה שקולות כנגד מטרה לבצע את המחדל האמור. וכאן מגולם היסוד הנפשי הנדרש לעבירה לפי ס' 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
