ת"פ 344/04 מדינת ישראל נ' ישראל שור ואח'

שם בית המשפט
מחוזי (ים)
שם השופט
נ' סולברג
החלטה מיום
05/03/08
נושא פסק הדין
גזר דין
תמצית פס"ד
הנאשמים שור, שוובר וחברת Ens – עוסקים במתן שירותי מטבע; הנאשמות הקלמן ורודנסקי, עובדות בבנק – האחת פקידה, והשניה מנהלת מחלקת מט"ח ומורשית חתימה. שתיהן טיפלו מטעם הבנק בחשבונות שבהם פעלו שור, שוובר ו-Ens.
הנאשמים הורשעו, עפ"י הודאתם, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו לאחר ניהול הוכחות.
הנאשמים הורשעו בעבירות הבאות:
באישום הראשון שור הורשע בעבירה לפי סעיף 3(ב) ביחד עם סעיף 7 לחוק וסעיף 9 לצו הבנקאי – בגין שימוש שעשה בחשבונות בנק הרשומים על שם אחרים לצורך פעילותו העסקית כנותן שירותי מטבע. הקלמן ורודנסקי הורשעו בעבירה לפי סעיף 3(ב) ביחד עם סעיף 77 לחוק ובשילוב עם סעיף 9 לצו הבנקאי וסעיפים 2 ו-10 לתוספת השנייה של הצו. הקלמן הורשעה בכך שלמרות שחשדה כי כלל הפעילות באחד משני החשבונות לא נעשית לטובתו על ידי בעל החשבון הרשום, וכי שור, שוובר ו-Ens פועלים בחשבון לצורך פעילותם במתן שירותי מטבע, היא נמנעה מלברר מיהו הנהנה בחשבון, ולא דיווחה להנהלת הבנק ולרשות על החשד; רודנסקי הורשעה בכך שלמרות שחשדה כי הפעולות באחד החשבונות לא נעשות לטובת בעל החשבון הרשום, וכי שור פועל בחשבון לצורך פעילותו במתן שירותי מטבע, היא נמנעה מלברר מיהו הנהנה בחשבון ולא דיווחה להנהלת הבנק ולרשות על החשד.
באישום השני  – שור הורשע בעבירה לפי סעיף 3(ב) ביחד עם סעיף 7 לחוק וסעיף 8 לצו הבנקאי, בגין משיכות כספים שעשה מחשבונות הבנק הנ"ל לצורך פעילותו במתן שירותי מטבע, במשך כשנתיים, בסכום של 21,168,000 ₪, כאשר סכום כל משיכה היה נמוך מ-200,000 ₪, הסכום שהיה חייב אז בדיווח.
באישום השלישישור הורשע בעבירה לפי סעיף 3(ב) ביחד עם סעיף 7 לחוק וסעיף 6 לצו נותני שירותי מטבע, בגין כך שב-77 הזדמנויות, באמצעות אנשים שונים, נתן שירות של המרת מטבע ונכיון שיקים בסכום של 545,545.2 ₪. פעולות אלה חייבות בדיווח לרשות, אך שור, כנותן שירותי מטבע, נמנע מלתעד את העסקאות כראוי.
באישום הרביעישוובר הורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד, ו-Ens  הורשעה בהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) ביחד עם סעיף 7 לחוק וסעיף 6 לצו נותני שרותי מטבע וסעיף 23(ב) לחוק העונשין – מדובר בשירות של פעולות המרת מטבע והחלפת שטרות כסף ושטרי חליפין. Ens  ביצעה 185פעולות בסך כולל של כ-30,145,3188 ₪. תיעוד הפעולות במערכת והדיווח לרשות לא נעשו כמחויב. שוובר, האחראי על מילוי החובות, חשד כי התיעוד לא נעשה כחוק, אך נמנע מלברר זאת.
באישום החמישי –  שוובר הורשע בשיבוש מהלכי משפט;
העונשים עליהם הוסכם בהסדר הטיעון:
א.          שור – המאשימה תטען לעונש של עד 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי; הנאשם יטען לעונש לפי שיקול דעתו; הצדדים יטענו באופן חופשי לעניין קנס וחילוט.
ב.          שוובר – המאשימה תטען לעונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר-על-תנאי וקנס. הנאשם יטען לעונש לפי שיקול דעתו.
ג.          Ens – המאשימה תטען לעונש של חילוט וקנס בסכום שלא יעלה על 2.5 מיליון ₪ במצטבר. הנאשמת תטען לעונש לפי שיקול דעתה.
ד.         הקלמן – יעתרו במשותף לעונש של שירות לתועלת הציבור, כשלעניין היקף השעות כל צד יטען לפי שיקול דעתו.
ה.         רודנסקי – המאשימה והנאשמת יעתרו במשותף לעונש של שירות לתועלת הציבור, כשלעניין היקף השעות יטען כל צד לפי שיקול דעתו. אם תסקיר שירות המבחן ימצא את הנאשמת מתאימה לביצוע של"צ, ואם ימליץ על הימנעות מהרשעה, תוכל הנאשמת לטעון לענישה ללא הרשעה. המאשימה תטען כי יש להרשיע את הנאשמת.
בית המשפט קובע –  
א.      ביהמ"ש מפרט את שיקוליו לחומרא (סעיפים 16-24 לפסק הדין) ולקולא (סעיפים 25-46).
ב.      יש טעם לפגם בכך שהחוק קבע עונש מירבי זהה של 10 שנות מאסר, הן ל"עבירת הליבּה" שבסעיף 3(א) לחוק, והן ל"חגורת הביטחון" שבסעיף 3(ב) לחוק.
בית המשפט מציין את "פתרון הביניים" שהציעה כבוד השופטת א' חיות דרך בע"א 9796/03 שם טוב, לפיו יש לאפשר לנאשם בעבירה לפי סעיף 3(ב) להוכיח כי הרכוש שלגביו נעברה העבירה איננו מהווה "רכוש אסור", ואם יצליח, דינו יושווה מבחינת רמת הענישה למי שביצע עבירה לפי סעיף 10 לחוק, דהיינו 6 חודשי מאסר.
ג.        החוק נועד למנוע הלבנת הון שמקורו בפשע (סמים, זנות, פשע מאורגן, מעילה, שוחד, הונאה, סחר בנשק, טרור וכד'). לשם השגת תכלית זו נפרשה רשת רחבה על מנת ללכוד את מירב עברייני הלבנת ההון, גם אלה שאינם קשורים בעבירות חמורות אלה. מן הראוי שהתביעה תפעיל שיקול דעת ותדרג ותבחין בין הנאשמים.
ד.      מקורם של הכספים שבהם חטאו הנאשמים, איננו בפשיעה, והעבירות שעברו אינן מן החמורות שבעבירות הלבנת ההון.
ה.      הנאשמים עברו עינוי דין – חלפו 4 שנים מיום פרסום החקירה ומעצרם.   
ו.        בית המשפט מתייחס לכך שהנאשמים הורשעו בעבירות שבוצעו סמוך לכניסת החוק לתוקף.  
בית המשפט מציין כי בשנים 2002-2003, התק' הרלבנטית לכתב האישום, רוב נותני שרותי מטבע לא נרשמו ולא מסרו דיווחים לרשות. דווקא הנאשמים היו בין הראשונים בתחום להיערך לעמידה בחובות הדיווח. נראה שאלמלא מידע מודיעיני שהופרך על פעילות חמורה של הלבנת הון אצל הנאשמים, צעדי האכיפה שננקטו נגד הנאשמים לא היו שונים מאלה שננקטו כלפי אלפי נותני שרותי מטבע שנמנעו מרישום ודיווח בעת ההיא – אזהרה, תשאול, הדרכה ופעילות מינהלית לשם הסדרת הרישום והטמעת חובת הדיווח.
ז.       לתאגידים הבנקאיים ניתנו פרקי זמן משמעותיים על מנת להיערך למשטר הדיווחים המהפכני שיצר החוק. הצו הבנקאי פורסם כשנה וחצי לאחר חקיקת החוק ונקבע בו כי בשנה הראשונה לכניסת סעיפים 7 ו-8 לתוקף, לא יוטל עיצום כספי על המפר בשל הפרתו הראשונה. במשך שנה לאחר כניסתו לתוקף לא הוטלו עיצומים על הבנקים. לא ננקטו כנגד הבנקים הליכים פליליים כנגד הבנקים.  העיצומים הכספיים שהוטלו נפלו בשיעור ניכר מסכומי הקנס והחילוט אותם מבקשת המאשימה בנסיבות מקרה זה.
ח.      צו נותני שרותי מטבע פורסם לאחר פרסום הצו הבנקאי, אך תוקן כעבור כשישה שבועות תיקון משמעותי, כפי ששונו גם הנחיות הרשות לאיסור הלבנת הון – דבר המעיד על מבוכה וקשיים אמיתיים ביישום הוראות החוק.
בית המשפט קובע כי נותני שירותי מטבע ראויים לגישה סובלנית ומתחשבת – לתקופת הכשרה והכנה, לימים של חסד – לא פחות מן הגישה שננקטה כלפי הבנקים.
ט.      משהופרכו החשדות החמורים כנגד הנאשמים, שוב אין הצדקה להחמיר עימם יותר מאשר עם רבים אחרים, מאות ואלפי חלפני כספים שלא נחקרו כלל ושלא הועמדו לדין, שממשיכים בעיסוקם דבר יום ביומו, מבלי להירשם במרשם ומבלי למלא אחר חובות הדיווח. התיקון צריך להיעשות בענישה מתונה.
י.        בית המשפט מציין כי הנחתם המוקדמת של גורמי החקירה על חומרת החשדות, ולהיטות יתר להשיג ולהציג תוצאות של אכיפה בתחום הלבנת ההון, גרמו לחוקרים לנהוג במגמתיות ובנוקשות יתר במהלך החקירה. במסגרת השיקולים לקולא בגזירת עונשם של הנאשמים, ייחס בית המשפט משקל לפגמים שבחקירה, שהגיעו לעיתים עד כדי חוסר הגינות ופגיעה בזכויות בסיסיות, וזאת בשני מובנים: האחד, סבל מיותר שנגרם לנאשמים שגרם לכך שנענשו עוד בטרם נפתח משפטם; והשני, הקלה בעונש על מנת להביע מורת רוח מהתנהגותם של חלק מן החוקרים.
יא.   לעניין החילוט – בית המשפט מציין כי עיקר תכליתו של החילוט היא להוציא את בִּלְעוֹ של עבריין מפיו. בנסיבות מקרה זה, מקורם של הכספים איננו בפשיעה, הנאשמים לא גזלו כספים מאיש ולא הלבינו כסף 'שחור'. מרבית הכספים אינם שלהם אלא של לקוחותיהם. סכום הכסף העצום שמצוין בכתב האישום נעוץ בכך שמדובר במחזור כספים שהוחלפו במסגרת עיסוקם במתן שירותי מטבע, אך אין מדובר בכספים שלהם. נדרשת הלימה בין סכומי החילוט והקנס לבין עיצומים כספיים שהוטלו על עברייני הלבנת הון מכוח החוק. חילוט וקנס בשיעורים גבוהים יביא את הנאשמים למצב של חדלות פרעון, ואין זה צודק.
יב.    לעניין שאלת הרשעתן של עובדות הבנק – בית המשפט מציין כי מדובר בתקופה הראשונה שלאחר כניסתו לתוקף של הצו הבנקאי , מהפך תפיסתי שלוּוה במבוכה, ניסוי ותעייה, ימים ארוכים של הפנמה והטמעה.
בית המשפט מציין מחד את טענתן שנדחתה בתחילת המשפט כי כתב האישום אינו מגלה עילה כנגדן, שכן סעיף 3(ב) לחוק והצו הבנקאי אינם מטילים אחריות פלילית על פקידי הבנק, ומאידך את החלטת השופט שפירא שניתנה מאוחר יותר בת"פ 343/04, בה זוּכּה מנהל הבנק שבו עבדו הנאשמות מביצוען של העבֵרות שיוחסו לו בכתב האישום, אותן העבֵרות שביצעו הקלמן ורודנסקי, ובגין אותם מעשים, היינו הימנעות מדיווח על זהות נהנה בחשבון.
בית המשפט מציין כי לא יהא זה נכון מצדו לנקוט עמדה במחלוקת המשפטית הנדונה. ההכרעה בתיק זה באה לידי ביטוי בהחלטת השופט רביד, החלטה שהשתיים קיבלו על עצמן בהסדר הטיעון, ולא ביקשו לסגת ממנו גם לאחר הכרעת הדין הנ"ל של השופט שפירא. אך מן הראוי לזקוף לזכותן כעת, נימוק שעמד שם ביסוד ההחלטה: בהנחה שחיוב הפקיד לדווח היא לאפשר לבנק לעמוד בחובותיו שלפי החוק, אין זה צודק להחמיר עם הפקיד יותר מאשר עם הבנק עצמו. לבנקים ניתן בזמנו פרק זמן של שנה וחצי, על-פי מצוות המחוקק, על מנת להֵיערך למציאות הבנקאית החדשה, בטרם נקיטת צעדים של אכיפה פלילית. את מעשיהן-מחדליהן ביצעו הקלמן ורודנסקי באותה תקופה. מדוע להפלות את הפקידים לרעה ביחס לבנק עצמו?
כמו כן, מנהל הבנק וסגנו ופקידים נוספים עסקו באופן פעיל בשני החשבונות, ולמעשה לא היה לנאשמות מידע עודף משמעותי בענייני החשבונות. הן לא אצרו בתוכן בכוונה תחילה מידע כדי להעלימוֹ מידיעתם של אחרים. מעשי-העבֵרה של הנאשמות אינם מן החמורים, כי הגורמים הנסתרים, שאותם מבקש החוק לחשוף, היו גלויים וידועים. שור היה ידוע ומפורסם בבנק, ופעילותו הפיננסית בחשבון הייתה גלויה, פעילות מוכרת ולגיטימית שלא העלתה חשד על מקור עברייני כלשהו לכסף. לפי נסיבות ביצוען, נושאות העבֵרות שעברו השתיים אופי טכני בעיקרו. מדובר במחדל שנעשה בעצימת עיניים ובהפעלת שיקול דעת מוטעה.
מעשה העביֵרה שעשו השתיים הינו בדרגת חומרה נמוכה, באופן שניתן לוותר על החותם הפלילי שצופן בחובו עונש חמור מן הראוי והסביר. עונש של פיטורין, שהוא פועל יוצא הכרחי של הרשעה, איננו צודק. אין תוחלת בדבר הזה.
בית המשפט קובע כי במקרה זה, מקורם של הכספים שבהם חטאו הנאשמים איננו בפשיעה, ואין זה צודק להענישם כעונשם של עברייני הלבנת הון 'שחור' שהוּשׂג במעשי-עבֵרה, למרות שהחוק לא הבחין ביניהם.
יג.     בית המשפט קובע כי ההֵערכוּת ליישום החוק, הייתה קשה מבחינה עיונית ומבחינה מעשית. גורמים ממסדיים התקשו, ולא כל שכן הנאשמים ואלפי דומיהם שעיסוקם במתן שירותי מטבע. לתאגידים הבנקאיים ניתנה תקופה לשם לימוד והטמעה. רוב מוחלט מקרב הפעילים בתחום לא צִיית לחוק בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. אלפי חלפני כספים ממשיכים בעיסוקם דבר יום ביומו מבלי להרשם במרשם ומבלי למלא אחר חובות הדיווח שלפי החוק.
יד.    בית המשפט קובע כי הליכי החקירה פגעו בנאשמים במידה העולה על הנדרש. חלק מן החוקרים פגעו בכבודם ובזכויותיהם, הטיחו בהם עלבונות וגידופים, מנעו מהם פגישה עם עורך-דין וניהלו חקירה מגמתית. "פיצוח" הפרשה פורסם באופן ראוותני ופוגעני בקול גדול בתקשורת, כביכול היו הנאשמים חלק ממערך של הלבנת הון שחור שמקורו בבכירי העולם התחתון – "לא פחות משהייתה כאן הלבנת-הון אסורה, הייתה כאן הלבנת-פּנים פסולה." להיטות יתר להשיג ולהציג תוצאות של אכיפה בתחום הלבנת ההון קלקלה את השורה.
טו.   גזר הדין –
א.      שור  – 5 חודשי עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 50,000 ₪; חילוט בשיעור של 100,000 ₪.
ב.      שוובר – 4 חודשי עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 50,000 ₪;
ג.        Ens – קנס בסך 100,000 ₪; חילוט בשיעור של 400,000 ₪.
ד.      ההקלמן ורודנסקי – אי הרשעה; 300 שעות של"צ