הנאשם שימש כמנהל סניף בנק בירושלים. תושב חוץ פתח בסניף חשבון, אך לא עשה בו שימוש. מי שעשה שימוש בחשבון היה נותן שירותי מטבע, שהשתמש בו לצורך עסקיו וביצע בו עיסקאות בהיקף של כ-30 מ' ₪.
המדינה טענה כי הנאשם ידע שהפעולות בחשבון מתבצעות ע"י מי שאיננו בעל החשבון ומתבצעות ללא הרשאה. לטענתה, בכך שהנאשם לא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון, הוא ביצע עבירת אי דיווח על פי סעיף 3 (ב) לחוק.
הנאשם טען כי לא ידע כי האדם הפועל בחשבון אינו בעל החשבון אלא מיופה כוח אשר עושה בו שימוש מבלי לקבל את הרשאת הבעלים.
השאלה המרכזית היא האם עובד בנק אשר אינו מעביר דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון יואשם על פי סעיף 3 (ב), או שבמקרה שבו לא הוכחה כוונה ספציפית לרמות את הרשות לאיסור הלבנת הון, תהיה הסנקציה הראויה נקיטת עיצומים כנגד הבנק.
בית המשפט קובע:
סעיף 3 (ב) הוא סעיף עמוס שגבולותיו אינם ברורים, על כן יש לצמצם את גבולותיו.
החוק מקים שני מסלולים: מסלול אזרחי-מינהלי החל במקרה שבו עובד הבנק לא קיים את חובות הדיווח, וגורר הטלת עיצומים כספיים על הבנק (במקרה הנדון הוטל על הבנק עיצום כספי), ומסלול פלילי החל על פעולה הנעשית במטרה למנוע דיווח או לגרום לדיווח שגוי וגורר ענישה פלילית לפי סעיף 3 (ב). המחוקק ייחד בסעיף 14 לחוק את העיצום הכספי כעונש יחיד לתאגיד הבנקאי במקרה של אי קיום דיווח.
חובת הדיווח הסובייקטיבי על פי הצו הרלבנטית חלה כאשר פקיד הבנק סובר, על פי שיקול דעתו, שמדובר בפעולה בלתי רגילה.
חובת הדיווח חלה על התאגיד ועל "האחראי" לקיום הוראות החוק, שאותו ממנה התאגיד על פי סעיף 8 לחוק.
סעיף 3 (ב) חל על "העושה פעולה ברכוש" או "המוסר מידע כוזב". כדי לקבוע מי יחשב "עושה" או "מוסר" ניתן להיזקק למונח "פעולה ברכוש" בסעיף 1 לחוק. מי שמבצע את הפעולה ברכוש הוא בעל הרכוש או בעל השליטה בו, ולא התאגיד הבנקאי או פקיד הבנק המטפל בביצוע הפעולה בחשבון.
יש להבחין בין חלפנים לבין תאגידים בנקאיים. החלפנים באים במגע ישיר עם מלביני ההון ועל כן יתכן כי סעיף 3 (ב) חל עליהם, למרות שהוא אינו חל על הבנקים.
לאור לשונו העמומה של סעיף 3 (ב) בשל כך שמדובר בחובה הנתונה לשקול דעת פקיד הבנק, ולאור העובדה שהעונש שנקבע בסעיף 3 (ב) הוא עונש של עשר שנות מאסר, יש לפרש אותו כמטיל אחריות פלילית על הבנק או עובדיו בשל פעולות של אי דיווח.
במקרה זה קיים ספק בשאלה אם מנהל הסניף ידע כי בחשבון נעשות פעולות בלתי רגילות, ובאשר לנהנה האמיתי מהן.
במקרה הנדון לו הוכח כי מנהל הסניף פעל מתוך מטרה שלא יהיה דיווח. להבדיל מנאשם רגיל, קשה במיוחד להוכיח את היסוד הנפשי של עובד בנק.
קיים ספק באשר לידיעת הנאשם שכן בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא פסק הדין, לא הובן נושא הדיווחים ע"י המערכת הבנקאית כולה, והנורמות שביסוד החוק טרם הוטעמו בה כדבעי.
