המערער 1 (להלן: "רוזנבלט") והמערער 2 (להלן: "אדז'רסקי") ויתר המערערות שהינן חברות בבעלותם, הורשעו בביה"מ המחוזי במספר עבירות ביניהן שלוש עבירות של הלבנת הון לפי ס' 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. המערערים הפעילו שלוש מרפאות שבן נמכרו כדורים מזוייפים לטיפול באין אונות שהוצגו כמקוריים. כמו כן מכרו המערערים את הכדורים גם באמצעות אתרי אינטרנט. לצורך ביצוע המכירות הביא רוזנבלט לפתיחת חברות, חלקן מחוץ לגבולות ישראל, שלבקשתו נרשמו אחרים כבעליהן ומנהליהן. אדז'רסקי, רופא במקצועו, שימש כ"איש קש" עבור רוזנבלט. הוא שימש כמנהל פעיל בחלק מהחברות ונרשם כבעליהן בחלק מחשבונות הבנק. המערערים ביצעו פעולות רבות במטרה להסוות את מקור הכספים שהתקבלו ממכירת הכדורים, ע"י עירוב בין כספים שהגיעו ממקורות חוקיים לאלו שהגיעו מפעילות אסורה, העברת כספים בין החברות השונות, הצגת החברות בשמות שונים, הסתרת מיקום הכסף, תנועותיו, זהות בעלי הזכויות בו והפעולות שנעשו בו. ביה"מ המחוזי גזר על רוזנבלט חמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, הפעיל עונש מאסר מותנה של עשרה חודשים שעמד נגדו במצטבר, והטיל עליו קנס בסך 500,000 ₪. על אדז'רסקי הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל ו – 18 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 50,000 ₪. כמו כן, הוטל על כל אחת מהחברות קנס בסך 50,000 ₪. המערערים מערערים על הכרעת הדין ועל חומרת העונש. מנגד מערערת המדינה על קולת העונש. טענות הצדדים: רוזנבלט טען כי העברות הכספים בין החברות השונות נעשו לצרכים עסקים לגיטימיים, כך גם הקמת החברות הזרות והעברת הכספים אליהן. מטרת הקמת החברות הייתה התחמקות מנושים שרדפו אותו בגין חובות שהותיר אחריו אביו המנוח, ולא הייתה בהקמתן ודרך תפעולן כל כוונה פלילית. לטענתו, לא יכל להרשם כבעל מניות היות והוא מוגדר כמוגבל באמצעים. לכן רשם אחרים כבעלי המניות. כמו כן מכירת הכדורים נעשתה בגלוי, מטעם החברות הוגשו דוחות לרשויות המס וכל העברות הכספים תועדו ודווחו. על כן, משלא הייתה כוונה להסתיר לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לשם ביצוע העבירות. אדז'רסקי טען לעצם אחריותו הפלילית. לדבריו הוא ביצע את המעשים בהוראת רוזנבלט תוך שהלה מוליכו שולל ומנצל את תמימותו ואת תלותו הכלכלית בו. לטענתו, רישומו כבעלים של חברות וחשבונות, וחתימתו על מסמכים שונים נבעו מבורות, קשיי שפה, אמונו המוחלט ברוזנבלט והחשש לאבד את מקור פרנסתו. עוד טען כי הסתמך על עצותיו של עו"ד שעבד עם המערערים אשר שיווה לפעולות מראה חוקי. לטענתו לא הוכח יסוד הכוונה או עצימת העיניים בעבירות הלבנת ההון. שני המערערים טוענים נגד חומרת גזר הדין שהושת עליהם. המדינה טוענת כי העונשים שהושתו על המערערים אינם הולמים את חומרת העבירות, ריבוין והנזק שבצידן, וכן את האינטרס החברתי בגמול והרתעה. גובה הקנסות אינו תואם את היקף הרכוש שנצבר מהפעילות האסורה ובכך יש כדי להחטיא את התכלית העומדת בסיס חוק איסור הלבנת הון. ביה"מ קובע: לעניין רוזנבלט: ביה"מ המחוזי דחה את גרסתו של רוזנבלט לאחר שבחן ביסודיות את חומר הראיות, תוך שהוא קובע ממצאי מהימנות קשים כלפיו בעניין זה. ביה"מ העליון אינו מוצא מקום להתערב בממצאי המהימנות והעובדה אותם קבע ביה"מ קמא, לאור ההלכה בדבר גדרי ההתערבות המצומצמים של ערכאת הערעור בעניינים אלו. בנוגע ליסוד הנפשי, אומר ביה"מ העליון כי היסוד הנפשי הנדרש בפעולה ברכוש האסור תעשה "במטרה להסתיר או להסוות את מקורו". עבירה זו אינה עבירה תוצאתית, ונדרשת קיומה של "כוונה מיוחדת" לפיה על העושה לפעול מתוך "כוונה להסתיר" את מקור הכסף. אין דרישה לכוונה להלבין את הרכוש האסור, כי אם להסוות ולטשטש את מקורו. בחינת מכלול פעולותיו של רוזנבלט מקים הן את היסוד העבדתי והן את היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. ביה"מ דוחה את טענתו של רוזנבלט כי הסיבה שנקט במערך ההסתרה המסועף הינה התחמקות מנושי אביו, היות ולא הביא בדל ראיה להוכיח את טענותיו. כמו כן, גם לו הייתה טענתו זו נכונה, הרי שיש בה להסביר אך את עניין בעלותם של אנשי קש בחברות הישראליות, אך לא את יתר הפעילויות של הסוואה, העברות כספים, הבעלויות והאחזקות הרבות. לעניין אדז'רסקי: ביהמ"ש קובע כי, אין חולק שרוזנבלט הוא ההוגה והמוציא לפועל המרכזי בפרשה. יחד עם זאת, אין לקבל את התמונה אשר אדז'רסקי מצייר. הוא ידע כי ההתנהלות הכוללת חוסה תחת מעטה פלילי והיה שותף מלא לה. הוא חתם על מסמכים ושיקים בכמויות ניכרות, דאג לניקיון חשבונו הפרטי, ומדבריו עולה כי הבין שפתיחת שלל חברות והעברות כספים בהיקפים גדולים ביניהן אינו מתיישב עם התנהלות כלכלית כשרה. כל זאת על רקע הכנסות מתרופות אשר אדז'רסקי ידע כי הן מזויפות. גם אם לא הבין את פשרו של כל מסמך ומסמך הרי שהבין כי פעילות בלתי כשרה נעשית באמצעות מסמכים אלו וכי חתימתו מאפשרת אותה, כך שגם אם תוכן המסמכים לא הובן, מהות הפעילות הקשורה בהם הובנה. הוא ידע כי הכספים המועברים אליו באמצעות החברות מולבנים, והוא בחר לנסות ולעצום את עיניו נוכח הדברים. אין בכך כדי להפחית כהוא זה מעצם הידיעה על התרחשות פעולת ההלבנה. לעניין העונש: ביה"מ דוחה את טענות המערערים וטענות המדינה ומותיר את גזר הדין על קנו.
המהדורה השניה והמורחבת של הספר "הלבנת הון להלכה ולמעשה", מאת עו"ד יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט, בהוצאת "בורסי" פורסמה בשנת 2013, ומציגה תמונה עדכנית ומפורטת של ההתפתחויות והשינויים שחלו בנושא איסור הלבנת ההון בחקיקה, בפסיקה ובהחלטות ועדות העיצומים, בתקופה שחלפה מאז פרסומה של המהדורה הראשונה בשנת 2006. למהדורה זו הוספו פרקים חדשים אשר לא נכללו במהדורה הראשונה, ובהם פרק העוסק באחריות הפלילית של נותני שירותים פיננסיים ועובדיהם, פרק העוסק בהצעת החוק המבקשת להרחיב את מערך הכפופים לחוק ולהטיל חובות דיווח על נותני שירות עסקי, ובכללם עורכי דין, וכן פרק העוסק בתחום האכיפה הבינלאומית. גם שאר פרקי הספר עודכנו, והם משקפים נאמנה את המציאות הקיימת בישראל בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, לעת הזאת.
המהדורה הראשונה של הספר "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה" פורסם ע"י עורכות הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין בשנת 2006, ומהווה סקירה מקיפה של החוק והדין הרלבנטי. הספר מנתח את הרקע לחקיקת החוק, ואת החידוש בתפיסת המשפט הפלילי שהוא מגלם. הספר מכיל פרק מקיף העוסק בחילוט, פרקים העוסקים במשפט משווה, ופרק העוסק באיסור מימון טרור. הספר בוחן בראיה ביקורתית את החוק ואת יישומו בישראל.