ביהמ"ש העליון דוחה בקשה להפסקת ביצוע עונש מאסר בפועל שנגזר על מבקשים 1 ו-2 בגין הרשעתם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובעבירות על חוק איסור הלבנת הון ועל חוק הבלו על הדלק.
טענות המבקשים בנושא ההרשעה בעבירות הלבנת הון –
א.
המבקשים טוענים כי הרשעתם בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק הינה הכרעה תקדימית, הואיל ורשימת העבירות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון הינה רשימה סגורה, אשר לא נכללו בה עבירות על פי חוק הבלו. לטענתם, הרשעתם בעבירה זו התבססה על הרשעתם בעבירת קבלת דבר במרמה, כאשר כוונת המחוקק הייתה כי לא יהיה ניתן לראות בעבירה זו עבירה הנופלת במסגרת עבירות המקור המנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון במקרים שבהם ניתן להרשיע במקביל גם בעבירות מס.ב.
המבקשים טוענים כי סוגיה עקרונית נוספת נוגעת לסעיף 4 לחוק. לטענתם, גם בעניין זה קבע בית המשפט קמא הכרעה תקדימית הואיל ולא נתן דעתו במסגרת הכרעת הדין כי המחוקק לא כיוון לעיסוק ברכוש האסור הנטען במקרה דנן, קרי כספי הפטור מהבלו, אלא בנכסים ניידים, וזאת לאור מטרת החוק – להתמודד עם ניוד כספים, לרבות נכסים אשר בנקל ניתן להמירם לכסף. לטענתם, סכומי הכסף שלא שילמו בגין הפטור ממס הבלו מעולם לא היו בחזקתם ו/או ברשותם, ומשכך לא ניתן לטעון לעשיית פעולה ברכוש זה, ועל כן לא מתקיימים מרכיבי העבירה.טענות המשיבה בנושא ההרשעה בעבירות הלבנת הון –
א.
לעניין הטענה כי לא ניתן היה להרשיעם בעבירה המנויה בסעיף 3(א) לחוק, הואיל ועבירות המס אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק – טוענת המשיבה כי מקרה זה הינו מקרה מובהק של הלבנת הון על ידי עבירות מס ועל כן בדין הרשיע בית המשפט קמא את המבקשים בעבירה זו.ב.
לעניין הטענה כי לא היה ניתן להרשיעם בסעיף 4 לחוק – טוענת המשיבה כי אכן הנפטא אינה נמנית על פריטי ה"רכוש האסור" שבתוספת השנייה לחוק, אולם כספים כן מצויים בה. לטענתה, הלכה למעשה, המבקשים העלימו כספים אשר עולים כדי "רכוש אסור" כאמור בסעיף 4 הנ"ל.ג.
בפסק הדין המנחה בע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל נדחתה טענה של הפרדה בין עבירות המקור המנויות בתוספת השנייה לחוק ובין עבירות הלבנת ההון עצמן, ונקבע כי במקרים בהם עבירות המקור משתלבות בהלבנת הון ניתן להרשיע גם בעבירות אלה – לטענת המשיבה, מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים בהם העבירות בגינן הורשעו המבקשים השתלבו עם מטרתם להלבין הון.בית המשפט העליון קובע לעניין הלבנת ההון –
א.
אומנם עבירות לפי חוק הבלו אינן מנויות בתוספת הראשונה לחוק, אך בימ"ש קמא ציין במפורש כי הרשעתם של המבקשים בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק התייחסה לרכוש שמקורו בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בשלב זה, אין לקבל את טענות המבקשים כי בית המשפט פעל בניגוד לכוונת המחוקק. בימ"ש קמא הרשיע אותם עבירה זו בדין. ייתכן כי שאלת כוונת המחוקק טעונה הבהרה על ידי בית המשפט, אולם מבלי להביע עמדה, סבור ביהמ"ש כי לאור הראציונלים שהניעו את המחוקק לחוקק את חוק איסור הלבנת הון, ולאור העובדה כי התוספת הראשונה מציינת במפורש את העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נראה כי סיכויי הערעור לעניין פרשנות סעיף 3(א) אינם גבוהים.ב.
באשר לפרשנות הביטוי "רכוש אסור", כאמור בסעיף 4 לחוק – ביהמ"ש סבור כי בעניין זה בלבד דרושה הכרעה פרשנית של בית המשפט, הואיל והלכה למעשה המבקשים לא קיבלו כספים לידם, אלא קיבלו פטור מתשלום הבלו. שאלה היא אם ניתן לפרש את הביטוי "העושה פעולה ברכוש" שבסעיף 4 לחוק הנ"ל כך שיחול גם על עובדות מקרה זה. חרף זאת, לא שוכנע ביהמ"ש כי יש בכוחה של שאלה זו כדי להטות את הכף לטובת עיכוב המשך ביצוע עונש המאסר של המבקשים.הבקשה נדחית, והמבקשים ימשיכו בריצוי עונשי המאסר שנגזרו עליהם.
