ע"א 8487/09 יהודה ניצני נ' מ"י
תמצית:
שני ערעורים על החלטת ביה"מ המחוזי, בה נקבע כי נכסיו של נאשם, שהינו גם חייב בהליך פשיטת רגל, אשר נתפסו לצורך חילוט במסגרת הליך פלילי, יועברו ע"י המנהל המיוחד על נכסיו בהליך פשיטת רגל לשם חלוקה לנושים.
המשיב 1 (להלן : "מזרחי"), שכנע אנשים במשך מספר שנים למסור לידיו כספים על ידי הצגת מצג שווא לפיו השקעתם תשיא רווחי ריבית גבוהים מעל למקובל בשוק. בשלב מסוים שלשל מזרחי את הכספים לכיסו וסירב להשיבם למשקיעים, תוך מתן הבטחות שווא שלא מומשו. הוא גרם לנזק ישיר בסכום מצטבר של כ- 15 מליון ₪. בגין מעשיו הורשע מזרחי בעבירות לפי חוק העונשין וחוק איסור הלבנת הון, והוטל עליו עונש מאסר בפועל של חמש שנים. במסגרת פסק הדין נקבעו, בין היתר, קנסות ותשלומי פיצויים ל-57 נפגעי עבירה. הסכומים מגלמים פיצוי בשיעור של כ- 40% מהנזקים שנגרמו להם. בנוסף, במסגרת פסק הדין, הוחלט על חילוט נכסים שבבעלות מזרחי לטובת המדינה. לאחר מתן גזר הדין, ביקשו 221 מנושיו של מזרחי לעכב את חילוט הנכסים לטובת המדינה, ולהעבירם לקופת הנושים בפשיטת הרגל. זאת בטענה כי יש להם זכות ברכוש שנתפס לצורך חילוט, וכן בכספים שהפקיד מזרחי בקופת בית המשפט. במקביל להליך הפלילי הוגשו בקשות נושים לצו כינוס נגד מזרחי. הבקשה הראשונה נדחתה. לאחר מתן גזר הדין הוגשה בקשה נוספת אשר התקבלה, הוצא צו כינוס ומזרחי הוכרז כפושט רגל. מונה מנהל מיוחד על נכסיו, אשר ביקש כי הכספים אשר מעביר מזרחי למרכז הקנסות יועברו אף הם לקופת פשיטת הרגל, שכן העברתם למרכז הקנסות מהווה "העדפת נושים".
ביהמ"ש המחוזי החליט לעכב חילוט הכספים ולהעבירם לקופת פשיטת הרגל, ומחלק את הנושים לשלוש קבוצות. הראשונה הינה נושים המנויים בגזר הדין כנפגעי עבירה, והיות והפיצוי שנפסק להם הוא חלקי, נותר מזרחי חייב להם סכומים שונים (ביהמ"ש העליון מציין כי ישנם נפגעי עבירה אשר אינם נמנים על קבוצה זו, ושהבקשה לא הוגשה גם בשמם). בקבוצה השניה נכללים נושים אשר הגישו תביעות חוב בתיק פשיטת הרגל וצירפו תצהירים ואסמכתאות, אך הם אינם מנויים על נפגעי העבירה בגזר הדין. הקבוצה השלישית הינה נושים אשר לא צרפו תצהירים ומסמכים לתמיכה בבקשתם בהליך החילוט, ותביעתם טרם אושרה או טרם הוגשה. גם הם אינם נמנים על נפגעי העבירה בהליך הפלילי.
לפי קביעתו, הנושים חברי הקבוצה הראשונה והשנייה, הינם "טוענים בזכות לרכוש", כלשון ס' 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, שכן כספם מימן, בצורה זו או אחרת, את רכישת הנכסים שנתפסו לצורך חילוט. כמו כן קיימים "נימוקים מיוחדים" לפי ס' 21(א) משום שמדובר בנפגעים ממסכת העבירות, והעברת הרכוש לידיהם תקטין את הפגיעה החברתית הקשה שנוצרה מעבירות אלה.
ביחס לחברי הקבוצה השלישית קבע ביהמ"ש קמא כי הם בגדר טוענים בזכות לרכוש "על תנאי", במובן שחברי הקבוצה אשר תביעות החוב שהגישו תאושרנה על יד המנהל המיוחד יהיו זכאים לנתח מכספי החילוט.
ביה"מ קובע:
מהוראות חוק איסור הלבנת הון, עולה כי הכלל הוא חילוט לטובת המדינה, ואילו הסגת החילוט מפני אחר הטוען לזכות היא החריג. החריגים נקבעו בחוק, המורה על שני מסלולים בהם מוסמך ביהמ"ש למנוע חילוט לטובת "טוען לזכות ברכוש". הראשון הינו מסלול קנייני המבוסס על ס' 36ג(א) לפקודת הסמים, אשר אומר כי העומד בתנאיו זכאי לנתח מהחילוט. השני מבוסס על הוראות ס' 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, המקנה לביהמ"ש שיקול דעת להסיג את החילוט לטובת הטוען לזכות בהתקיים "נימוקים מיוחדים". כמו כן קובע ס' 21 (ד) כי אין לצוות על חילוט אלא לאחר שניתנה זכות טיעון גם למי שטוען לזכות ברכוש.
על מנת שפלוני שאינו הנידון, בעל הרכוש או המחזיק בו, יהא זכאי לנתח מכספי החילוט, עליו לעמוד במספר תנאים בהתאם לס' 21 לחוק ולפסיקה. ראשית עליו להוכיח כי הוא "טוען לזכות ברכוש", לשם כך עליו להצביע על זכות קניינית או מעיין קניינית בנכסים. לחילופין, עליו להיות בעל "זכות מוכרעת" ביחס למסת הנכסים של הנדון. אם זוכה פלוני למעמד של "טוען בזכות לרכוש" עליו להצביע על "נימוקים מיוחדים" בעניינו המצדיקים הסגת החילוט מפניו. אם הוא בעל זכות קניינית או מעיין קניינית, יכול להוא ללכת במסלול הקנייני על פי פקודת הסמים.
ביהמ"ש המחוזי פיצל את הנושים לשלוש קבוצות.
חברי קבוצה הראשונה: אין חולק כי קיימת להם "זכות מוכרעת ברכוש", ומתקיימים בעניינם "נימוקים מיוחדים" (כפי שפורט בהמשך פסה"ד). אי לכך, מובן כי הם זכאים לנתח מכספי החילוט, ואין צורך להידרש לשאלה אם עומדת להם זכות עקיבה.
הקבוצה השניה טוענת לזכות עקיבה ברכוש, משום שנכסי החילוט נרכשו בכספים שגנב מהם מזרחי. לא הוכח שהנכסים שחולטו נרכשו בכספי הנושים מהקבוצה השניה, ולכן אין להם זכות עקיבה ברכוש והם אינם "טוענים לזכות ברכוש" לפי המסלול הקנייני.
אולם הקביעה כי לנושים אין זכות קניינית או מעין-קניינית בנכסים, אין בה כדי לסתום את הגולל על זכאותם לנתח מכספי החילוט. ייתכן כי הינם "טוענים לזכות ברכוש", לא מכוח זכותם הקניינית, אלא מכוח היותם נושים אובליגטוריים בעלי "זכות מוכרעת ברכוש".
מובן, כי הפיצוי שניתן לנפגעי העבירה, ובהם חברי הקבוצה הראשונה והמערערים, בגזר הדין, מהווה "זכות מוכרעת ברכוש". המחלוקת, עניינה בזכותם של חברי הקבוצה השנייה והשלישית.
הכרעה של מנהל מיוחד בתביעות חוב של נושים בהליך פשיטת רגל מקימה לאותם נושים "זכות מוכרעת ברכוש". כאשר מכריע מנהל מיוחד או נאמן בפשיטת רגל בתביעת חוב שהגיש נושה, ממלא הוא תפקיד שיפוטי. בשל אופיו המיוחד של הליך פשיטת הרגל, ה"בולע" את כל ההליכים המשפטיים נגד החייב, יהא זה בלתי-ראוי להבחין בין פלוני, שמחזיק בפסק דין נגד החייב ופונה לביהמ"ש כטוען לזכות ברכוש – מקרה בו אין עוררין כי קיימת "זכות מוכרעת" – לבין אלמוני, שלא מחזיק בפסק דין, אולם אושרה תביעת החוב שהגיש.
ביהמ"ש העליון קובע, כי ביהמ"ש המחוזי לא יכול היה לקבוע, בהתחשב בנתונים שעמדו בפניו בבקשת החילוט, כי הנושים מהקבוצה השניה והשלישית הם נפגעי עבירה וכי מתקיימים בעניינם "נימוקים מיוחדים". בנסיבות אלה, קשה לקבוע בבירור אם חברי הקבוצה השניה והשלישית הם נפגעי עבירה, נושים "רגילים", או חלקם כך וחלקם אחרת. על ביהמ"ש לשוב ולבחון את טענותיהם של הטוענים לזכות שתביעות החוב שלהן יאושרו עד למועד הקצוב, ואשר הגישו תצהירים לתמיכה בבקשתם. זאת, תוך מתן אפשרות לחקירתם על-ידי המדינה, מזרחי, או הטוענים האחרים לזכות. שאלת ה"נימוקים המיוחדים", כאשר הטענה היא כי הנושים הינם נפגעים ממסכת העבירות של מזרחי, שאלה עובדתית היא בעיקרה. עניין שעל ביהמ"ש המחוזי להכריע בה.
הפגם בהליך – זכות הטיעון של המערערים: נוכח ההוראה המפורשת של סעיף 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, העובדה שלמערערים לא ניתנה הזדמנות לטעון בפני ביהמ"ש מהווה פגם מהותי בהחלטה ומן הטעם הזה ההחלטה ממילא אינה יכולה לעמוד, ויש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי.
המנגנון לחלוקת כספי החילוט: בימ"ש קמא קבע כי הכספים יועברו לקופת פשיטת הרגל וממנה לזכאים, וזאת על-ידי המנהל המיוחד.
ביהמ"ש העליון אומר כי ראוי שמנגנון החלוקה יהיה שונה. החלוקה לזכאים צריכה להיעשות באופן פרטני ולא דרך קופת פשיטת הרגל. טעם עיקרי לכך הוא היעדר חפיפה בין קבוצת הנושים בפשיטת הרגל לבין הזכאים לנתח מכספי החילוט, שהרי לא כל נפגעי העבירה, הזכאים לנתח מכספי החילוט, הינם נושים בהליך קופת פשיטת הרגל. יתרה מכך, ייתכן שחלק מן הנושים הרשומים בקופת פשיטת הרגל אינם זכאים לנתח מכספי החילוט. מנגנון החלוקה הפרטנית אינו מביא להכבדה משמעותית על ביהמ"ש, שכן ממילא שומה עליו לקבוע מיהם הזכאים, ועל כן בנקל יוכל לקבוע את גובה זכאותם, בהתאם לתביעות החוב שאושרו להם או בהתאם לפיצוי שנפסק לטובתם.
אף מן הבחינה העקרונית, העברת כספי החילוט דרך קופת פשיטת הרגל אינה בהכרח רצויה. אחת ממטרות החילוט היא שלילה של כספים אשר ממילא אינם של הנאשם-החייב שכן הושגו בעבירה. העברת הכספים דרך קופת פשיטת הרגל יוצרת מצג לפיו מדובר בנכסים מנכסי הנאשם-החייב, והדבר אינו כך. מצג שכזה אף עלול להחליש את מעמדו של הליך החילוט.
לפיכך נפסק, כי הזכאים לחלק מכספי החילוט הם נפגעי העבירה (עליהם נמנים המערערים וחברי הקבוצה הראשונה) כן זכאים לנתח מכספי החילוט חברי הקבוצה השנייה והשלישית אשר תביעות החוב שלהם יאושרו בתוך 60 ימים מיום מתן פסק דין זה, ואשר ביהמ"ש המחוזי יקבע כי מתקיימים לגביהם "נימוקים מיוחדים", תוך שיבחן אם חובם נוצר כתוצאה מהעבירות שביצע מזרחי. לאחר קביעת זהות הזכאים, יוכל ביהמ"ש המחוזי לפסוק את הסכומים בהתאם לחלקם היחסי של הזכאים בכספי החילוט. זאת, בכפוף להליכים המתנהלים בעניינם של צדדים שלישיים הטוענים לזכויות בנכסים ספציפיים המצויים במניין הנכסים שנתפסו לצורך חילוט; בנוסף, נוכח הפגם הדיוני שעניינו אי-מתן זכות טיעון למערערים (ולנפגעי עבירה אחרים שאינם נמנים על קבוצת הנושים), הרי שעל ביהמ"ש המחוזי לשמוע את עמדתם, לכשיוחזר אליו התיק.
המהדורה השניה והמורחבת של הספר "הלבנת הון להלכה ולמעשה", מאת עו"ד יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט, בהוצאת "בורסי" פורסמה בשנת 2013, ומציגה תמונה עדכנית ומפורטת של ההתפתחויות והשינויים שחלו בנושא איסור הלבנת ההון בחקיקה, בפסיקה ובהחלטות ועדות העיצומים, בתקופה שחלפה מאז פרסומה של המהדורה הראשונה בשנת 2006. למהדורה זו הוספו פרקים חדשים אשר לא נכללו במהדורה הראשונה, ובהם פרק העוסק באחריות הפלילית של נותני שירותים פיננסיים ועובדיהם, פרק העוסק בהצעת החוק המבקשת להרחיב את מערך הכפופים לחוק ולהטיל חובות דיווח על נותני שירות עסקי, ובכללם עורכי דין, וכן פרק העוסק בתחום האכיפה הבינלאומית. גם שאר פרקי הספר עודכנו, והם משקפים נאמנה את המציאות הקיימת בישראל בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, לעת הזאת.
המהדורה הראשונה של הספר "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה" פורסם ע"י עורכות הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין בשנת 2006, ומהווה סקירה מקיפה של החוק והדין הרלבנטי. הספר מנתח את הרקע לחקיקת החוק, ואת החידוש בתפיסת המשפט הפלילי שהוא מגלם. הספר מכיל פרק מקיף העוסק בחילוט, פרקים העוסקים במשפט משווה, ופרק העוסק באיסור מימון טרור. הספר בוחן בראיה ביקורתית את החוק ואת יישומו בישראל.