המבקשת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי וצווי עשה כנגד המשיב, ביחס לחשבון בנק שנוהל על שמה של המבקשת בסניף של המשיב. היא עותרת למתן צו הצהרתי לפיו פעולותיה בחשבון אינן מהוות פעולות האסורות על פי דין.
לטענת המבקשת, יש לבחון האם סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 מקנה למשיב סמכות להפסיק באופן חד צדדי מתן שירות ללקוח שמעולם לא היה ביתרה שלילית ולא הפר את ההסכם עם המשיב, כאשר ההסבר היחיד לכך הוא שהבנק אינו מוכן לשמש צינור להעברת כספים מסיבותיו הוא. לדעת המבקשת, נטל השכנוע להוכיח שהחלטתו הייתה סבירה מוטל על הבנק.
המשיב טוען לסבירות השיקולים של החלטתו לסגור את חשבון הבנק של המבקשת. לטענתו, העברת כספים ממקור חיצוני, אשר אינו קשור בפעילות העסקית השוטפת של המבקשת, והעברתם מיד לאחר הפקדתם לחשבונותיה בבנקים אחרים, הינה פעולה חסרת הגיון עסקי המקימה חשד לפעילות הקשורה בהלבנת הון.
המשיב טוען, כי לאחר שניסה לקבל מהמבקשת הסבר לפעולותיה, ולאור הגרסאות הסותרות שניתנו בעניין זה מצידה, החלטתו לסגור את החשבון הינה החלטה סבירה שאינה חורגת מסמכותו וכלולה במסגרת סעיף 2 לחוק הבנקאות.
בית המשפט דוחה את התביעה, וקובע –
- על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות, תאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף, ובלבד שמדובר בסירוב סביר.
- לאור החובה החוקית המוטלת על הבנק לאפשר את המשך ניהול החשבון, אם אין יתרה שלילית ואם הלקוח לא הפר את ההסכם עם הבנק, מוטל על הבנק הנטל להוכיח כי סירובו להמשיך בניהול החשבון הוא סביר.
- אימוצו של מבחן סבירות שיקול הדעת המנהלי שנקבע בבג"צ מוביל למסקנה, כי רק החלטה של הבנק החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות הבנקאי תצדיק את התערבות בית המשפט.
- במקרה זה, סירובו של המשיב להמשיך ולנהל את חשבון המבקשת התבסס על הוראת סעיף 24 של הוראות המפקח על הבנקים – ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), אשר לדעת בית המשפט מכשירה סירוב של הבנק לאפשר ניהול חשבון, אם יש יסוד סביר להניח כי מבוצעות בו פעולות הקשורות להלבנת הון.
- לאור הנתונים שהיו בידי המשיב באותו הזמן, וכן לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, היה למשיב יסוד סביר להניח כי פעולותיה של המבקשת בחשבון הבנק עלולות להיקשר בפעילות של הלבנת הון.
- המבקשת נהגה בחוסר תום לב מהותי תוך הפרת חובת האמון שניתנה לה על ידי המשיב, בכך שהעלימה והסתירה מהמשיב עובדות מהותיות ביחס לפעולות שבוצעו בחשבון, למרות שנתבקשה מספר פעמים לחשוף מידע זה ולהסיר את החשש של נציגי המשיב כי מדובר בפעילות של הלבנת הון.
- העובדה שמדובר במספר רב של פעמים בהן יש מעבר של סכומי כסף גבוהים ביותר – גם מחשבונותיה של המבקשת בבנקים אחרים, כאשר החשבון שימש לפעולות הנעדרות הגיון עסקי – יוצרת תשתית להנחת המשיב כי פעילות המבקשת קשורה בהלבנת הון.
על כן, החלטת המשיב לסגור את חשבון המבקשת הייתה סביר
