בש"פ 8577/13 מ"י נ' יעקב ברגר
תמצית: ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים על הקלה בתנאי שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.
המשיב שימש כמנהלה של עמותת "וזאת הברכה לתורה וצדקה בירושלים". כנגד המשיב הוגש כתב אישום שעניינו בעבירות מרמה חמורות ומתמשכות, הלבנת הון ועבירות מס בהיקף של עשרות מיליוני ₪. לצד כתב האישום הוגשה בקשה לחילוט רכוש אשר שוויו מהווה חלק משוויו של הרכוש בו נעברו עבירות, או הושג כתוצאה מביצוע העבירות, לפי ס' 3 לחוק איסור הלבנת הון. נגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביהמ"ש קמא שחרר את המשיב למעצר בית מלא בכפוף לתנאים מגבילים רבים, ביניהם הפקדת ערובה עצמית בגובה 650,000 ₪. כמו כן הורה ביהמ"ש כי המשיב ואשתו ימשכנו את ביתם. לאורך הזמן נתקבלו בקשות המשיב להקלה בתנאי מעצו בשל חלוף הזמן, ובין היתר אף הותר לו לצאת לחו"ל פעמיים. בין המשיב לאשתו החלו הליכי גירושין וביהמ"ש שחרר את רעיית המשיב מערבותה כלפיו, וכן קבע כי חלקה בדירה הממושכנת הינו 75%. המשיב עתר לביטול הערבות הבנקאית שהופקדה על סך 650,000 ₪, בטענה כי הוא זקוק לכסף שהופקד, בין היתר כיוון שאלו כספים שהלוו לו והנושים רוצים אותם חזרה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הערבות תבוטל ותושב למשיב, וזאת בנימוק כי חלפה למעלה משנה וחצי מיום הגשת כתב האישום ובתקופה זו הפכה הערבות למעיקה עבור הלווים למשיב. מכאן הערר.
טענות הצדדים:
המדינה: נוכח ה"כרסום" ההולך ומתמשך בתנאי שחרור המשיב אין די בתנאים המגבילים כיום כדי להבטיח את התייצבותו לדין. קביעת ביהמ"ש כי הסך של 600,000 ₪ אשר חילוטו מבוקש יהווה חלף לערבות הבנקאית מבטלת את האיום על המשיב, שכן חילוט של סכום זה מבוקש בלאו הכי. לא נותרה ביד העוררת ערובה ממשית פרט לרבע מדירת בני הזוג שנשארה בחזקת המשיב. על פי ההלכה במקרה דנן אין להתיר את השימוש בנכסים לגביהם ניתן צו חילוט זמני כערובה להבטחת התייצבות.
לא הוכח כי המשיב סובל ממצוקה כלכלית, ואין מקום לציפייה או להסתמכות מצד המשיב או מצד אלו שהלוו לו כספים לביטול הערבות בשלב זה.
המשיב: מלין על גובה הערובה וטוען כי היקף ההונאה בה הוא מואשם קטנה מהנטען על ידי המדינה בערר. טוען כי הכספים המדוברים מהעמותה כלל לא הגיעו לכיסו וכי הוא נעדר יכולת כלכלית ולכן גוייסו כספי הערובה מידי אנשים פרטיים והם הנפגעים כאשר הכספים הללו לא מוחזרים. בנוסף, היות ובקשת החילוט כוללת את כל רכושו ובהינתן העבירות בהן הוא מואשם ונסיבות ביצוען, עניינו נופל בגדר המקרים בהם על פי ההלכה יש להתיר שימוש ברכוש שחילוטו מתבקש גם כערובה במקביל.
ביה"מ קובע:
שימוש דואלי בנכסים לגביהם ניתן צו חילוט זמני גם כערובה להבטחת התייצבות אפשרי בנסיבות מסוימות, אך הוא מהווה חריג לכלל ושמור לנסיבות נדירות בלבד. נוכח השוני בין תכליתם של הערבות ושל החילוט, ראוי שאלה יתבססו על נכסים נפרדים. יש לשקול את חומרת העבירות הנטענות ואת סכומי הכסף הנוגעים להן, ומנגד את יכולתו הכלכלית של הנאשם, בשים לב לפירות שצמחו לו מהעבירות ולהשפעה של תפיסת נכסיו במסגרת בקשת החילוט. כל זאת בעת שדרישה מהנאשם להפקיד ערבויות נוספות מעבר לנכסי החילוט הינה מקובלת וסבירה.
במקרה דנן, נוכח החומרה והיקף העבירות הגדול המיוחס למשיב, החשש שימלט, מיעוט הערבויות ואי הוכחה כי המשיב נעדר יכולת כלכלית, הערר מתקבל והערבות הבנקאית נותרת על כנה. רצונם של המלווים למשיב, שאינם צד להליך, אינו מצדיק פגיעה באינטרס הציבורי שבהבטחת התייצבות המשיב למשפטו.
המהדורה השניה והמורחבת של הספר "הלבנת הון להלכה ולמעשה", מאת עו"ד יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט, בהוצאת "בורסי" פורסמה בשנת 2013, ומציגה תמונה עדכנית ומפורטת של ההתפתחויות והשינויים שחלו בנושא איסור הלבנת ההון בחקיקה, בפסיקה ובהחלטות ועדות העיצומים, בתקופה שחלפה מאז פרסומה של המהדורה הראשונה בשנת 2006. למהדורה זו הוספו פרקים חדשים אשר לא נכללו במהדורה הראשונה, ובהם פרק העוסק באחריות הפלילית של נותני שירותים פיננסיים ועובדיהם, פרק העוסק בהצעת החוק המבקשת להרחיב את מערך הכפופים לחוק ולהטיל חובות דיווח על נותני שירות עסקי, ובכללם עורכי דין, וכן פרק העוסק בתחום האכיפה הבינלאומית. גם שאר פרקי הספר עודכנו, והם משקפים נאמנה את המציאות הקיימת בישראל בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, לעת הזאת.
המהדורה הראשונה של הספר "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה" פורסם ע"י עורכות הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין בשנת 2006, ומהווה סקירה מקיפה של החוק והדין הרלבנטי. הספר מנתח את הרקע לחקיקת החוק, ואת החידוש בתפיסת המשפט הפלילי שהוא מגלם. הספר מכיל פרק מקיף העוסק בחילוט, פרקים העוסקים במשפט משווה, ופרק העוסק באיסור מימון טרור. הספר בוחן בראיה ביקורתית את החוק ואת יישומו בישראל.