בש"פ 7051/10 אלי עמר נ' מדינת ישראל

שם בית המשפט
עליון
שם השופט
י' דנציגר
החלטה מיום
13/10/10
נושא פסק הדין
שאלה לגבי חובת קיומו של נתק בין עבירת המקור לבין עבירת הלבנת ההון, וגם לגבי סדר העבירות ומועד ביצוען.
תמצית פס"ד

כנגד העורר הוגש כתב אישום הכול שלושה אישומים בהם מיוחסות לו עבירות שונות. באישום הראשון מיוחסות לו עבירות סמים שונות וכן 15 עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק. באישום השני מיוחסות לעורר עבירות קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות סמים שונות, ובאישום השלישי מיוחסות לו 18 עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק וסעיף 23 לחוק העונשין.

במקביל להגשת כתב האישום, המשיבה הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגד העורר, בה נטען כי יש ראיות לכאורה שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע, די בראיות הלכאוריות כדי לבסס את הרשעת העורר בסופו של יום, קיבל את בקשת המשיבה וקבע שהעורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
במסגרת הערר על החלטת בית המשפט המחוזי, טען העורר ביחס לאישום הראשון, כי הפעולות שבוצעו בשקים התרחשו לפני שבוצעה עבירת המקור ולא אחריה, כפי שדורשת הגדרת העבירה. ביחס לאישום השלישי נטען, כי לא היה מקום להסיק מהנטען לגבי "גלגול הכספים" באישום הראשון, ביחס ליסוד הנפשי הנדרש באישום השלישי, עקב חוסר זיקה בין התרחשויות האישומים ונוכח פערי הזמן הניכרים בין האישומים.
המשיבה הפנתה להלכה שנקבעה בע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.01.2007) (להלן:"עניין בלס") ובהתבסס עליה טענה שלא חייב להיות נתק מוחלט בין עבירת המקור לבין עבירת ההלבנה.
בית המשפט דוחה את הבקשה וקובע –
  1. בית משפט קמא קבע כי מדובר בתיק נסיבתי, אך אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול מעצר עד תום ההליכים כאשר הראיות הנסיבתיות מצטרפות לכדי מסכת של ראיות לכאורה.
  2. יש לקבל את טענת המשיבה, לפיה לא חייב להיות נתק בין עבירת המקור לבין עבירת ההלבנה, וכי אין לקבל את טענת העורר לפיה הגדרת עבירה דורשת כי עבירת הלבנת ההון תתבצע לאחר עבירת המקור. זאת, מכיוון שסדר העבירות ומועד ביצוען אינו מהותי, כפי שנקבע בפסקה 21 לעניין בלס.
  3. לאחר עיון בחומרי החקירה אליהם התייחס בית משפט קמא, המסקנה היא שאכן מתגבשת תשתית של ראיות לכאורה, ועל כן אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא.