הקורבנות התמימים של המאבק בהלבנת הון

הקורבנות התמימים של המאבק בהלבנת הון 

מאת: עו"ד יעל גרוסמן*

עבריינים המפיקים רווחים מעבירות פליליות מעוניינים, לעתים קרובות, להכניס את רווחיהם למערכת הבנקאית, או למערכות פיננסיות לגיטימיות אחרות. הם מעוניינים להשתמש במערכות אלה כדי להעביר את הכסף מחשבון לחשבון, לפצל אותו, לפזר אותו, ובמלים אחרות "לכבס" או "להלבין" אותו. באמצעות המערכת הפיננסית הלגיטימית יוכלו  העבריינים להשתמש ברווחי העבירה לצורך ביצוע עיסקאות או לצורך השקעה בנכסים לגיטימיים, שיניבו רווחים נוספים.

לכן הוחלט במדינת ישראל, כמו ברוב מדינות העולם הנאור, להפוך את סף הכניסה למערכת הבנקאית, כמו גם את סף הכניסה למערכות הפיננסיות המקבילות לה, למעין מחסום. במחסום זה נבדק הכסף כדי למנוע את כניסתו של הכסף "המלוכלך" למערכת, ובמקרים שבהם לא ניתן למנוע את כניסתו למערכת, נאסף עליו מידע שיאפשר את חשיפתו בעתיד.

המרדף אחרי הכסף "המלוכלך" באמצעות המערכות הפיננסיות, ובראשן הבנקים, משפיע  על כל אדם המבקש להשתמש במערכות אלה למטרות חוקיות, דהיינו כדי לפתוח חשבון בבנק, או להפקיד את כספו אצל מנהל השקעות, או למסור צ'קים לנכיון אצל חלפן כספים וכד'.

כל אדם שפתח חשבון בנק, למשל, לאחר שנת 2002, השנה שבה החלה מדינת ישראל לאכוף את משטר איסור הלבנת הון, התנסה בפרוצדורה שבה ביקש ממנו עובד הבנק לענות על שורה ארוכה מאד של שאלות, שמטרתן לספק לבנקאי מידע מקיף ומדויק על מקורותיו של הכסף שיופקד בו ועל יעודו.

הבנקאי, ומקביליו בגופים הפיננסיים האחרים, אינו רשאי להסתפק בתשובות ובמסמכים שמספק לו הלקוח.  עליו לנהוג בעירנות, לבדוק את המידע שנמסר לו, ולעקוב אחרי הפעולות בחשבון. עליו לבדוק, למשל, אם הכסף אשר עליו הוצהר כי הוא שייך לבעל החשבון אכן שייך לו, או שמא משמש החשבון מסווה לניהול כספים עבור אחר. עליו לחפש סימנים לפעילות עבריינית, ועליו לפקוח עין על פעולות כספיות חריגות. כל מידע חשוד ידווח על ידו לרשות לאיסור הלבנת הון, וזו תשמור על הדיווחים, תעבד אותם ותנתח אותם, כדי שיסייעו לאיתור וחשיפה של עבירות פליליות.

אם בעבר יכול היה אדם לפתוח חשבון נאמנות עבור נהנה בלתי ידוע, או לנהל חשבון על שם חברת "אוף שור" ולרשום את בעלי המניות בחברה כנהנים, היום הוא יתבקש לדווח לבנק מיהו האדם אשר הכסף המופקד בחשבון החברה נועד לשימושו, דהיינו מיהו הנהנה האמיתי בחשבון, ולא רק מי רשום כבעל מניות או כדירקטור בחברה.

על עובדי הגופים הפיננסיים חלה החובה לחשוף מה זהותו האמיתית של הכסף המופקד אצלם. עליהם לגלות, למשל, מתי אדם נשוי מנהל את עסקיו באמצעות חשבון הרשום על שם אשתו, מתי חברה אחת מבצעת פעילות עסקית באמצעות חשבון הרשום על שם חברה אחרת, מתי מוקמת נאמנות במטרה להסוות את שמו של הנהנה האמיתי וכד'. הסתרת מידע בנוגע לבעלות בכסף ובנוגע למקורו, כשמטרת ההסתרה היא למנוע העברת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון, הינה עבירה פלילית אשר עונש מאסר כבד בצידה.  ניתן להעמיד לדין הן את הלקוח והן את עובד הגוף הפיננסי המשתף פעולה עמו.

ויכוח קשה נטוש סביב הגיונה של שיטה זו, המחייבת לקוחות לחשוף מידע פיננסי רגיש בפני הגופים הפיננסיים המנהלים את כספם.  הויכוח מתייחס הן למחיר אשר אותו צריך הציבור לשלם למען המאבק בפשיעה, והן לגבי יעילות השיטה להפחתת הפשיעה. אולם על פי השיטה הקיימת חייבים הגופים הפיננסיים "לערטל" את לקוחותיהם ולקרוע כל מסווה מעל פעילותם הפיננסית, וכל עוד השיטה קיימת, צריכים הלקוחות להיות מודעים לכך שמסירת מידע מטעה עלולה להוות עבירה פלילית.

*  עורכת דין, עוסקת בתחום הפלילי ומתמחה בנושא איסור הלבנת הון.